מַה נָּאווּ - ישעיהו נ"ב | מני גל

מאת: מני גל,ציור ועיבוד תמונה יונה ארזי ת.פרסום: 06/01/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הפסוק היפה מפרקנו שימש השראה לפיוט שנכתב על ידי ר` שמעון ב"ר נסים בבבל (עיראק) בראשית המאה העשרים. הפיוט, כדרך הפיוטים המסורתיים, רווי במובאות מהמקור המקראי. מחבר הפיוט, שהיה מחנך ידוע בבגדד, ושימש אף כחזן בבתי הכנסת השונים של העיר, הביא לידי ביטוי בפיוט את רגשות השמחה וההתלהבות מחידוש העלייה לציון. ר` שמעון אף עלה לארץ בעצמו אחרי קום המדינה, אך פה חווה חוויות קשות של קליטה, של חיים במעברה בתנאים קשים מאד, ושל בגידה מצד ידיד, שמעל בכספו שלו. ר` שמעון נפטר זמן קצר לאחר עלייתו לישראל. לעומת זאת, הפיוט היפה הזה הפך, עם העלייה לארץ, לאחד האהובים ביותר בקרב יהודי בבל, והוא מושר בחתונות ובשמחות אחרות.

מַה נָּאווּ עֲלֵי הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר שָׁלוֹם בְּבִנְיַן עִירֵךְ
קוֹל צוֹפַיִך יִשְׂאוּ קוֹל רִנָּה הִתְנַעֲרִי מִתּוֹךְ מְגִנָּה
עַיִן בְּעַיִן תִּרְאִי שְׁכִינָה וְשָׁבוּ בָנַיִךְ לִגְבוּלֵךְ
לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר בְּשִׁיר וּמִזְמוֹר אֶל בֵּית הַר הַמּוֹר יְהִי שְׁבִילֵךְ
ֹלוּ סֹלוּ אֶת הַמְּסִלָּה פִּצְחוּ רְנָנָה וּתְהִלָּה
יָבֹא מְבַשֵּׂר בִּלְשׁוֹנוֹ מִלָּה קוּמִי עוּרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ
צְאִי מִבָּבֶל קִרְיַת עוֹבְדֵי בֵל כִּנּוֹר וָנֵבֶל אָז יְהִי שִׁירֵךְ
שׂוֹשׂ יָשִׂישׂוּ כָּל אֲבֵלֵי צִיּוֹן לָבֹא לַחֲסוֹת בְּצֵל הָעֶלְיוֹן
בָּנֹה אֶבְנֶה לָךְ נְוֵה אַפִּרְיוֹן אָכִין כִּסֵּא לְדָוִד מַלְכֵּךְ
שְׂאִי עֵינַיךְ וּרְאִי בָנַיִךְ בָּאוּ אֵלַיִךְ לָאוֹר בְּאוֹרֵךְ
תַּחַת חֹשֶׁך אָשִׂים לָךְ אוֹרָה אָז מִצִּיּוֹן תֵּצֵא הַתּוֹרָה
הִנֵּה גָדוֹל הוּא אָיֹם וְנוֹרָא בְּיוֹם שִׂימִי כֶתֶר לְרֹאשֵׁךְ
עַד מָתַי כַּלָּה יָפָה וּמְעֻלָּה לְזָּר בְּעוּלָה כְּדַל וָהֵלֶךְ
עוּרִי עוּרִי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אָחִישׁ אֶשְׁלַח יִנּוֹן וְגוֹאֵל
וגַם אָקִים לָךְ חוֹמַת אֲרִיאֵל זָכֹר אֶזְכֹּר חֶסֶד נְעוּרֵךְ

התמונה של המבשר את שיבת ציון, המהלך ברגליו הקלות על ההרים, מופיע גם בספר נחום, בפרק ב`:

הִנֵּה עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם. חָגִּי, יְהוּדָה, חַגַּיִךְ, שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ, כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לַעֲבָר בָּךְ בְּלִיַּעַל; כֻּלֹּה נִכְרָת.

מעניין הסיפא של הפסוק, המזכיר גם הוא את הנאמר בפרקנו: כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא.

מי `גנב` ממי את הרעיון? נחום התנבא בטווח 49 השנים שבין חורבן נוא-אמון המצרית לבין חורבן נינוה האשורית (661-612 לפנה"ס). זמנו של ישעיהו `השני` הוא המחצית השנייה של מאה ו` לפסה"נ, בשלהי גלות בבל וראשית ימי שיבת-ציון. לפיכך, יתכן ונחום הוא המקור, וישעיהו מצטט אותו.