כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ - ישעיהו נ"ד | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 13/01/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 המסר העולה מפסוקי פרקנו בישעיהו מקומם למדי. הוא מבטא יחס משפיל לאישה. די היה לנו בכך, אלא שחז"ל הוסיפו חטא על פשע, וחגגו על הפסוק הזה, המופיע בכותרת. הנה דברים הלקוחים מילקוט שמעוני:

מתני ליה רבי יהודה לרב יצחק בריה: אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר: יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך (משלי).

הבועל הוא מי ש`פותח` את האישה לראשונה ליחסי מין. זו האישה הראשונה, אשת הנעורים. פעולת הבעילה היא, על פי שני רבנים מכובדים אלה, המעניקה לגבר את קורת הרוח היחידה. לשמוע ולא להאמין...

א"ר שמואל בר אויא משמיה דרב: אישה גולם היא, ואינה מחזקת טובה אלא למי שעשאה כלי, שנאמר : כי בעליך עשיך.

במילה `גולם` במשמעות זאת אנו משתמשים כיום עבור מפתח גולמי, לפני שחרצו בו את השיניים העושות אותו מיוחד ושימושי. כך היא האישה לפני שנבעלה, ועל פעולת הבעילה עליה להחזיק טובה למי שעשה אותה לכלי שימושי. לשימושו של מי? של הבעל הבועל, כמובן.

בתקופתנו לוקחות נשים מתוך המגזר הדתי יוזמה, והן מציגות באומץ לב גישות, שאינן מוכנות לקבל עוד את הפטריארכליות הגברית ואת ההתייחסות לאישה כאל כלי. אחת מהן היא חנה קהת, פרופסור לתולדות ישראל ומרצה לתנ"ך, למחשבת ישראל וללימודי מגדר במכללות אקדמיות לחינוך, ובנוסף לזאת היא מייסדת "קולך", תנועה פמיניסטית ציונית-דתית.

חנה קהת כותבת במאמרה `שמיטה נשית?` את הדברים הבאים:

המבנה הפטריארכלי לא היה יכול להחזיק ללא שיתוף פעולה שלנו, הנשים. בשם הדת, ולמען המסורת, בשם קדושת המשפחה, ולמען הביטחון האישי, אימצנו את היותנו קנין, כלי ובית. הפנמנו את תפקידנו כמאפשרות, כקיימות עבור הזולת, כמשרתות את כל מי שסביבנו, זולת ההכרה בעצמנו ובזכויותינו.
ניכסנו לעצמנו את התפיסות הללו, והפכנו אותן לאידיאל מקודש, לא `קדושה מעונה`, אלא קדושה במסירותה. במידת החסד ובריקון מתוכן עצמי בסתר לקחנו את העמדות הללו, אימצנו אותן אל לבנו, והפכנו לבעלות עמדה שמסכינה לחיים הפטריארכליים, בהם אנחנו משמיטות את זכויותינו מידינו.
העמדות הללו שניכסנו אפשרו את התפשטות יצר הבעלות של גברים בחברה עד לכדי בעלות בכוח ולעיתים קרובות מדי גם באלימות, ורק מאבקים של נשים נגד התופעות הללו החלו לקרב את הצדק והמוסר במלחמה הקשה למיגור הניצול, הכפייה והאלימות כלפי נשים.
חובתנו המוסרית לשמוט את הנבעלות, את העמדה שאנו נולדנו לעמוד לְשֵׁרוּת, ולעבוד קשה ולחפש את זכויותינו, את עצמנו, ואת עצמאותנו. מכל הנכסים, הכי קשה לשמוט דעות, עמדות, ואמונות. הכי קשה לערער על תפיסות עולם שינקנו עם חלב אמנו, אך זו חובת השמיטה שלנו .

אני חותם על כל מילה שלה.