שתי פנים לעבודה ישעיהו ס"א |מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה, הציור ואן גוך ת.פרסום: 17/01/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

יש במקרא שתי עמדות לגבי עבודת האדמה כפי שהן באות כבר לידי ביטוי בפרשת בראשית. כידוע, הוטלה עבודת האדמה כעונש על אדם שאכל מעץ הדעת: " ארורה האדמה בעבורך...בזעת אפיך תאכל לחם". העבודה הפכה לכורח על מנת להתקיים ונתפסת כדבר שלילי. לפני החטא נאמר: "ויקח ה` אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה". כלומר שעבודת שמירת הגן נתפסה כדבר חיובי בגן עדן שבו אין מוות ומזונותיו של אדם מצויים בעצי הגן שנבראו על ידי אלהים. כאן הפועל לעבוד אינו נושא קונוטציה שלילית.

שתי הפנים של העבודה משתקפות בפרקי הנחמה של ישעיהו השני. הפן החיובי של העבודה מתבטא בפסוק: "ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פרים" – סה, כא. (ראו הערה 1). לעומת זאת, הפן השלילי של העבודה מוצא את ביטויו בנבואה הבאה: "ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם" – סא, ה. כאן האידיאל אינו עבודה עצמית, כמו בפסוק הקודם, אלא הסטטוס של מעביד, שנהנה מהעמל של אחרים. עם ישראל כולו יוגדר ככהנים: "ואתם כוהני ה` תקראו, משרתי אלהים יאמר לכם; חיל גוים תאכלו". כשם שהכהנים אינם עובדים את האדמה ומתפרנסים ממתנות כהונה, כך עם ישראל לא יעבוד עבודה פיזית ויתפרנס מעמל הגויים. (מוטיב זה הינו מרכזי בישעיהו פרק ס`).

נדמה שפעמים רבות במקרא, העבודה מתוארת כדבר חיובי, בניגוד להגדרתה כעונש בחטא האכילה מעץ הדעת. הנה דוגמאות אחדות:

-        "יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך" – תהלים קכח, ב.

-        פרק קד בתהלים שמתאר עולם מושלם והרמוני כמעט,בטבע ובחברה, העבודה היא לבנה חשובה בו: "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב". האדם אינו יגע לריק, שכן אלהים דואג לפרנסת כל עולם החי, כולל האדם: "מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם...כולם אליך ישברון לתת אכלם בעתו".

-        ספר משלי משבח את העבודה ואת החריצות: "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם".

 

הערות

  1. בנבואת אחרית הימים של מיכה נאמר: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות...וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו". בעולם אידיאלי ללא מלחמות, האדם ימצא סיפוק בעבודת האדמה ובפירותיה.
  2. יש להוסיף, שהחזון העתידי שעמים אחרים יעבדו את האדמה עבור עם ישראל, ניזון גם מיצר הנקמה ומרצון לקבל פיצוי על עוולות העבר: עם ישראל, ששועבד על ידי עמים אחרים, ישעבד אותם כאשר יגאל וישוב לארצו. טיעון זה מפחית במקצת את תפיסת העבודה כמשהו שלילי בפני עצמו.