נשְׁבַּע יְהוָה - ישעיהו ס"ב |מני גל

מאת: מני גל התמונה canstockphoto © Can Stock Photo / gutaper ת.פרסום: 19/01/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

נִשְׁבַּע יְהוָה בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ, אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ, וְאִם יִשְׁתּוּ בְנֵי נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ, אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ.

מערכת היחסים בין האל לעמו ידעה עליות וירידות. על פי רוב ספרי המקרא, לָאֵל היו לכל אורך הדרך הרבה טענות כלפי העם, אשר לא הלך במצוותיו, ובגד בו עם אלים נוכריים. האל איים בחורבן ובגלות, בין אם הדברים נכתבו לפני החורבן או אחריו. האל התנה את סליחתו בחזרה בתשובה של העם. המקרא לא דיווח על תנועה מאסיבית של חזרה בתשובה מצד העם, ובכל זאת מופיע כעת נביא, ומבשר את הגאולה, בלי להתייחס כלל לקשר שבינה לבין התנהגות העם.

האם היטיב אלוהים עם צדיקים, על פי הכתוב בתנ"ך? מלכים שנודעו כצדיקים, כמו יאשיהו, לא זכו להגנת האל. יאשיהו, על פי הכתוב בתנ"ך, נהרג בקרב עם המצרים. מלכים שעשו הרע בעיני ה`, כמו מנשה, זכו לאריכות ימים. התנ"ך מתמודד עם עובדות אלה, בין השאר, על ידי ההסבר, כאילו האל דחה את החורבן למועד מאוחר יותר, למרות שהעם או מלכו עברו כל גבול בחטאיהם.

עיתוי הגאולה על פי המקרא נראה יותר כאילו האל עצמו, מתוך הזדהות עִם עַם הבחירה שלו, נכמרו רחמיו, והוא החליט להחליף פאזה, ולהתחיל להיטיב עם העם. זה בא ביחד עם התנערותו של האל מאותן ממלכות ששימשו מטה זעמו שלו, וברגע מסוים הוא נזכר, שאלה גויים, השונאים את העם שלו וּמֵרֵעִים לו, וכי הגיע הזמן לנקום בהם.

אֵלוּ המסקנות שיכול להסיק יהודי המאמין בכל מה שכתוב בתנ"ך – אלוהים הוא המניע את גלגלי ההיסטוריה; יחסו אלינו אינו נגזר מהתנהגותנו; יעודנו לעתיד הוא רווחה ושגשוג, והעמים שפגעו בנו - או שיכירו באל שלנו, או שיימחקו מן העולם; מה שנותר לנו לעשות הוא לנסות לא להרגיז את האל, ולקוות שבמהרה בימינו הוא יעשה סוויץ`, יתחרט על יחסו הקשה אלינו, ויגאל אותנו. למעשה, מה שיקרה לנו לא יהיה באמת תלוי בנו.

תחילת הפסוק שבכותרת היא שבועה של אלוהים. שבועה היא עניין רציני, ולנו נותר להחליט אם אנו לוקחים שבועה זו באמת ברצינות, לאור האירועים ההיסטוריים שחווה עמנו לאורך כל הדורות.