גם האל בחמוצים? ישעיהו ס"ג |מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 20/01/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם, חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה? זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ, צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ. אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה, רַב לְהוֹשִׁיעַ.

תמונת האל הנוקם באדום הרשעה – עזת צבעים היא. הדבר תואם את סערת הנפש בה מצוי הנביא, בתארו נקמה גדולה. ננסה לפרק את התמונה למרכיביה:

האל הבא מבוצרה מתואר כ`חֲמוּץ בְּגָדִים`. מה זה חמוץ? אין מילה דומה בתנ"ך, היכולה לבאר לנו את משמעות המילה כאן, ואנו נאלצים לנסות לנחש את מובנה על פי ההקשר. מצודת ציון אומר על `חמוץ`: ענין צביעה, ואין לו דומה, ויתכן שהוא הפוך מן `תמחץ רגליך בדם` (תהלים סח), שֶהַרֶגֶל הצבוע מדם נראה כפצוע. כשמצודת ציון אומר `ואין לו דומה`, הוא מתכון לכך, שאין מילה כזו, או מילה דומה לה, במקרא. הוא מנחש שהבגדים של האל הנוקם נספגו בדם האֱדוֹמִים, ושזו משמעות `חמוץ בגדים`.

מלבי"ם סבור אחרת, והוא אומר: תחלה יבוא אל אדום ובוצרה בדברים רכים, וימשיל את ה` שהולך בבגדים נקיים וזכים, ואחר שלא ישמעו בטוב, אז ילבש נקם להילחם עמם, מי זה בא מאדום חמוץ בגדים - בבגדים לבנים ונקיים...

נזכיר גם את הביטוי `חומץ בן יין`, הקושר חומץ ליין, ובפרקנו נמשלת הנקמה האלוהית באדום לדריכת ענבים בגת.

כך או כך, נותרנו עם תהיה לגבי משמעות הביטוי `חמוץ בגדים`, למרות שזה לא הפריע למשורר ארץ ישראלי מתקופת מלחמת השחרור לכתוב:

"טוֹב, מַה טּוֹב שֶׁבָּאתָ, כְּכוֹכָב הוֹפַעְתָּ, / וּמַדֶּיךָ חֲמוּצִים מִדָּם. / כְּעֵץ בָּא בְּשַׁלֶּכֶת גַּם אֲנִי הוֹלֶכֶת / לְלַוּוֹת אוֹתְךָ בִּקְרַב נָקָם."

נוסיף את השמות `אדום` ו`בוצרה`, המעלים בנו אסוציאציות לצבעו האדום של הדם ושל היין, ולבציר הענבים. אסוציאציות אלה מעלות את ערכו השירי של הפרק.

מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ, וּבְגָדֶיךָ כְּדֹרֵךְ בְּגַת?

תמונתו של האל הנוקם באדומים מצוירת כמי שדורך בגת. פעולת הדריכה ומחיצת הענבים היא פעולה אלימה, שכן היא נעשית ברגלים, והיא מפרקת את הענבים, וגם מלכלכת את הדורך בגת. לבושו הוכתם בדם הענבים – סמל לדם האדומים האויבים.

פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי, וּמֵעַמִּים אֵין אִישׁ אִתִּי, וְאֶדְרְכֵם בְּאַפִּי, וְאֶרְמְסֵם בַּחֲמָתִי, וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי, וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי.

מצודת ציון מסביר את המילה `פּוּרָה`: הגת תקרא פורה, כי שם מפוררים הענבים להוציא היין. `וְיֵז נִצְחָם` - הוא הדם שהוא כוח האדם וחוזקו. `אֶגְאָלְתִּי` - ענין לכלוך כמו לחם מגואל (מלאכי א). אנו מכירים היטב את הצירוף `מגואל בדם`.

וְאָבוּס עַמִּים בְּאַפִּי, וַאֲשַׁכְּרֵם בַּחֲמָתִי, וְאוֹרִיד לָאָרֶץ נִצְחָם.

נקמתו של האל בגויים מצוירת כאן כהכנסתם למצב של שיכרון ובלבול. הדורך בגת אינו מתעלל רק בענבים, כי אם גם באויביו, אותם הוא משכר באמצעות היין הנוצר בגת.

ובזאת נשלמת תמונת האל החמוץ.