גאולה מגואלת בדם - ישעיהו ס"ג | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה PICSART ת.פרסום: 20/01/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הרקע (כנראה) – אחרי חורבן בית ראשון, רוב היהודים בגולה וחלק קטן שב לירושלים החרבה.
המטרה – לעודד את העם לחזור ולבנות את ירושלים.
המצב – עשרות פרקים מלאים בטקטיקות שונות ומסעי שכנוע, שכולם כנראה לא ממש הצליחו.
השיטה הפעם – סרט אימה.
----------
הנבואה מתחילה בדמות המגיעה מאדום והיא `חמוצת בגדים`.
הנביא שואל: מי זה?
והתשובה: אני. עונה הדמות. איש הצדקה המושיע:

א מִי־זֶ֣ה׀ בָּ֣א מֵאֱד֗וֹם חֲמ֤וּץ בְּגָדִים֙ מִבָּצְרָ֔ה זֶה הָד֣וּר בִּלְבוּשׁ֔וֹ צֹעֶ֖ה בְּרֹ֣ב כֹּח֑וֹ אֲנִ֛י מְדַבֵּ֥ר בִּצְדָקָ֖ה רַ֥ב לְהוֹשִֽׁיעַ ׃

הנביא שואל: מדוע אם כך בגדיך נוטפים בצבע אדום כאילו זה עתה גמרת לדרוך ענבים אדומים בגת?

ב מַדּ֥וּעַ אָדֹ֖ם לִלְבוּשֶׁ֑ךָ וּבְגָדֶ֖יךָ כְּדֹרֵ֥ךְ בְּגַֽת ׃

והתשובה: זה לא מיץ ענבים. זה דמם של אויביי אותם זה עתה ניצחתי בקרב אכזרי. הדם שלהם הוא דם הגאולה. הכל עשיתי לבדי ללא שום עזרה. הבסתי את האויבים כשרוח נקמה בליבי.

ג פּוּרָ֣ה׀ דָּרַ֣כְתִּי לְבַדִּ֗י וּמֵֽעַמִּים֙ אֵֽין־אִ֣ישׁ אִתִּ֔י וְאֶדְרְכֵ֣ם בְּאַפִּ֔י וְאֶרְמְסֵ֖ם בַּחֲמָתִ֑י וְיֵ֤ז נִצְחָם֙ עַל־בְּגָדַ֔י וְכָל־מַלְבּוּשַׁ֖י אֶגְאָֽלְתִּי ׃ ד כִּ֛י י֥וֹם נָקָ֖ם בְּלִבִּ֑י וּשְׁנַ֥ת גְּאוּלַ֖י בָּֽאָה ׃ ה וְאַבִּיט֙ וְאֵ֣ין עֹזֵ֔ר וְאֶשְׁתּוֹמֵ֖ם וְאֵ֣ין סוֹמֵ֑ךְ וַתּ֤וֹשַֽׁע לִי֙ זְרֹעִ֔י וַחֲמָתִ֖י הִ֥יא סְמָכָֽתְנִי ׃ ו וְאָב֤וּס עַמִּים֙ בְּאַפִּ֔י וַאֲשַׁכְּרֵ֖ם בַּחֲמָתִ֑י וְאוֹרִ֥יד לָאָ֖רֶץ נִצְחָֽם ׃

יהוה מתואר כאיזו דמות אימתנית המגיעה כולה נוטפת דם נקמה.
----------
זהו. מסתיים הדיאלוג ועכשיו הנביא מחליף את עורו.
במקום לפנות אל העם עם תוכחות מיהוה, כפי שנהג עד כה במשך עשרות פרקים, הוא הופך להיות מליץ יושר ומתחנן עבור העם בפני יהוה הנוקם.
מלאכת מחשבת של חנפנות שלדעתי נובעת מפחד עצום שמא יהוה הנוקם הגיע כדי לחסל גם את עם ישראל:
1. הנביא מזכיר ליהוה את חסדיו ורחמיו:

ז חַֽסְדֵ֨י יְהוָ֤ה׀ אַזְכִּיר֙ תְּהִלֹּ֣ת יְהוָ֔ה כְּעַ֕ל כֹּ֥ל אֲשֶׁר־גְּמָלָ֖נוּ יְהוָ֑ה וְרַב־טוּב֙ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־גְּמָלָ֥ם כְּֽרַחֲמָ֖יו וּכְרֹ֥ב חֲסָדָֽיו ׃

2. הנביא מרגיע קצת את עצמו ונזכר שיהוה הושיע בעבר את העם

ח וַיֹּ֨אמֶר֙ אַךְ־עַמִּ֣י הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹ֣א יְשַׁקֵּ֑רוּ וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם לְמוֹשִֽׁיעַ ׃

3. הנביא מזכיר ליהוה שהבטיח לשאת את ולחמול על העם עד עולם. המוזיקה של הפסוקים (כפי שאני שומע אותה) היא מוזיקה של פחד.

ט בְּֽכָל־צָרָתָ֣ם׀ ֯לֹא צָ֗ר וּמַלְאַ֤ךְ פָּנָיו֙ הֽוֹשִׁיעָ֔ם בְּאַהֲבָת֥וֹ וּבְחֶמְלָת֖וֹ ה֣וּא גְאָלָ֑ם וַֽיְנַטְּלֵ֥ם וַֽיְנַשְּׂאֵ֖ם כָּל־יְמֵ֥י עוֹלָֽם ׃

4. הנביא נזכר בכל החורבן שהביא יהוה על עם ישראל, לאחר שהעם מרד ביהוה. יהוה מתואר כאויב העם:

י וְהֵ֛מָּה מָר֥וּ וְעִצְּב֖וּ אֶת־ר֣וּחַ קָדְשׁ֑וֹ וַיֵּהָפֵ֥ךְ לָהֶ֛ם לְאוֹיֵ֖ב ה֥וּא נִלְחַם־בָּֽם ׃

5. הנביא מתחנן ומזכיר ליהוה את הניסים שעשה בתקופות עבר ומעלה את משה כחלק מטיעוניו מול האל המאיים:

יא וַיִּזְכֹּ֥ר יְמֵֽי־עוֹלָ֖ם מֹשֶׁ֣ה עַמּ֑וֹ אַיֵּ֣ה׀ הַֽמַּעֲלֵ֣ם מִיָּ֗ם אֵת רֹעֵ֣י צֹאנ֔וֹ אַיֵּ֛ה הַשָּׂ֥ם בְּקִרְבּ֖וֹ אֶת־ר֥וּחַ קָדְשֽׁוֹ ׃ יב מוֹלִיךְ֙ לִימִ֣ין מֹשֶׁ֔ה זְר֖וֹעַ תִּפְאַרְתּ֑וֹ בּ֤וֹקֵֽעַ מַ֨יִם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם לַעֲשׂ֥וֹת ל֖וֹ שֵׁ֥ם עוֹלָֽם ׃

6. וכדי לנעול את יהוה ולמנוע ממנו לפגוע בעם ישראל, נותן לו הנביא תפקיד חדש: אבא. שלושה אבות חשבתי שיש לנו: אברהם, יצחק ויעקוב. אבל אצל ישעיהו, כל האמצעים כשרים:

טז כִּֽי־אַתָּ֣ה אָבִ֔ינוּ כִּ֤י אַבְרָהָם֙ לֹ֣א יְדָעָ֔נוּ וְיִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֣א יַכִּירָ֑נוּ אַתָּ֤ה יְהוָה֙ אָבִ֔ינוּ גֹּאֲלֵ֥נוּ מֵֽעוֹלָ֖ם שְׁמֶֽךָ ׃

יהוה הוא האבא.
אברהם ויעקב (ישראל) כלל לא רלוונטיים, ולגבי יצחק – הוא כלל לא מוזכר, שהרי יהוה ציווה על אברהם לעקוד אותו – עדיף לא להעלות אותו כחלק מהטיעונים להגנת העם שמא יהוה עוד יתחרט וישלים את העקידה כבר עכשיו.
----------
ולסיום – עוד תחינה ובקשה שיהוה הנוקם, המגיע כולו שותת דם מקרבות עם אויביו, ירחם על עם ישראל:

יז לָ֣מָּה תַתְעֵ֤נוּ יְהוָה֙ מִדְּרָכֶ֔יךָ תַּקְשִׁ֥יחַ לִבֵּ֖נוּ מִיִּרְאָתֶ֑ךָ שׁוּב לְמַ֣עַן עֲבָדֶ֔יךָ שִׁבְטֵ֖י נַחֲלָתֶֽךָ ׃
----------
לסיכום – הנבואה הזו היא נבואת התחינה.
בנבואה הזו משלים הנביא עם העובדה שעם ישראל לא יכול לגאול את עצמו.
הגואל הוא יהוה, המגיע משדה הקרב כשבגדיו מגואלים בדם (גואל עם בגדים מגואלים – העברית עושה כאן עבודה מרתקת).
כדי שהגואל לא יוסיף את דם עם ישראל על בגדיו, לא נותר אלא להתפלל ולהתחנן תוך אזכור יחסי עבר מפוארים בין האל לעמו.
מאז ועד היום, עומדים עם ישראל ומתפללים בבתי הכנסת ומתחננים על נפשם תוך כדי מילות הלל וברכות ותחינות מיהוה. זה לא מנע פרעות, פוגרומים, חורבנות ושואה.
----------
גאולה נוקמת היא גאולה מסוכנת.