מה עושים הרשעים בימים? ישעיהו ס"ו | מני גל

מאת: מני גל, התמונה רמברנדט ת.פרסום: 26/01/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֵּה אִישׁ, זוֹבֵחַ הַשֶּׂה עֹרֵף כֶּלֶב, מַעֲלֵה מִנְחָה דַּם חֲזִיר, מַזְכִּיר לְבֹנָה מְבָרֵךְ אָוֶן, גַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם, וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה.

סוף הפסוק מעיד על תחילתו. הפסוק מדבר על הרשעים, שבחרו בדרכי עוול ובשיקוצים (עבודה זרה ר"ל). אם כן, תחילתו של הפסוק מפרטת כל מיני חטאים. עם זאת, מה לשחיטת השור, לזבח השה, להעלאת מנחה, לאזכרת לבונה (עשן הקטורת הוא זיכרון הקרבן) – מה לכל אלה ולחטאים?

ההסבר הפשוט ביותר אומר כי אלה העסוקים במעשי פולחן תקינים וחיוביים אינם נמנעים לעשות במקביל חטאים.

`מצודת דוד` מציע פתרון אחר, פתרון מעניין, להבהרת הפסוק:

ר``ל כי קרבנות הרשעים אינם מקובלים לפני, והשוחט את השור, הרי הוא כאילו מכה איש, כי דם ייחשב ולא לרצון; זובח השה נמאס בעיני כאילו ערף את הכלב; מעלה מנחה נתעב בעיני כאילו זרק דם חזיר; מזכיר לבונה, המקטיר לבונה, הוא מביא תשורה דבר שאינו הגון וראוי.

חבל שהביקורת של ישעיהו מתמקדת בפרק זה בחטאים פולחניים. התמקדות זו חוטאת בעצמה בשני עניינים:

א. מבטו של ישעיהו מוסט מהעיקר, והוא החולי החברתי, הבא לידי ביטוי בעבירות שבין אדם לחברו.

ב. ביקורת חריפה זו על חטאי הפולחן אינה מסתדרת היטב עם אותם פסוקים בפרק, כמו `וְהִגִּידוּ אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם`. אותם גויים, שיכירו בכבוד אלוהים, מנהגי הפולחן שלהם אינם בדיוק כוס התה של אלוהים. איך יסביר זאת ישעיהו?