כל ישראל ערבים זה לזה? - ישיעהו ס"ה | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה פיקסארט ת.פרסום: 26/01/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

"כל ישראל ערבים זה לזה (זה בזה)" – משפט מוכר מחז"ל.
המשמעות – חטא שחוטא מישהו מישראל, כל עם ישראל נושא בעונש הנגזר ממנו.
זה אחד הכללים שבשמם מסבירים לנו חלק מהיהודים החרדים והדתיים (ובוודאי נציגיהם בכנסת) את רצונם להביא אותנו לידי קיום מצוות, ואף מנסים לכפות את קיום המצוות דרך חוקי המדינה, שהרי הם מרגישים ערבות על החטאים שעושים אנשים חופשיים (כמוני למשל), שבמעשיהם דוחים את הגאולה המיוחלת.
----------
בא ישעיהו ושופך מים צוננים על להט כופי המצוות הצדקנים:

ח כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֤א הַתִּירוֹשׁ֙ בָּֽאֶשְׁכּ֔וֹל וְאָמַר֙ אַל־תַּשְׁחִיתֵ֔הוּ כִּ֥י בְרָכָ֖ה בּ֑וֹ כֵּ֤ן אֶֽעֱשֶׂה֙ לְמַ֣עַן עֲבָדַ֔י לְבִלְתִּ֖י הַֽשְׁחִ֥ית הַכֹּֽל ׃ ט וְהוֹצֵאתִ֤י מִֽיַּעֲקֹב֙ זֶ֔רַע וּמִיהוּדָ֖ה יוֹרֵ֣שׁ הָרָ֑י וִירֵשׁ֣וּהָ בְחִירַ֔י וַעֲבָדַ֖י יִשְׁכְּנוּ־שָֽׁמָּה ׃ י וְהָיָ֤ה הַשָּׁרוֹן֙ לִנְוֵה־צֹ֔אן וְעֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְרֵ֣בֶץ בָּקָ֑ר לְעַמִּ֖י אֲשֶׁ֥ר דְּרָשֽׁוּנִי ׃ יא וְאַתֶּם֙ עֹזְבֵ֣י יְהוָ֔ה הַשְּׁכֵחִ֖ים אֶת־הַ֣ר קָדְשִׁ֑י הַֽעֹרְכִ֤ים לַגַּד֙ שֻׁלְחָ֔ן וְהַֽמְמַלְאִ֖ים לַמְנִ֥י מִמְסָֽךְ ׃ יב וּמָנִ֨יתִי אֶתְכֶ֜ם לַחֶ֗רֶב וְכֻלְּכֶם֙ לַטֶּ֣בַח תִּכְרָ֔עוּ יַ֤עַן קָרָ֨אתִי֙ וְלֹ֣א עֲנִיתֶ֔ם דִּבַּ֖רְתִּי וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וַתַּעֲשׂ֤וּ הָרַע֙ בְּעֵינַ֔י וּבַאֲשֶׁ֥ר לֹֽא־חָפַ֖צְתִּי בְּחַרְתֶּֽם ׃

ובשפה קלה – יהוה, אומר הנביא, ימצא בתוך עם ישראל, המשול לאשכולות ענבים, את הענבים הטובים, יפיק מהם זרע מתאים והוא ימשיך את שושלת עם ישראל . כל שאר הענבים – יהוה יובילם לטבח.
זהו, אין ערבות הדדית.
הנביא מכריז על אחריות אישית בלבד.
איזו דרך עבר הנביא מפרק א` שם "איכה הייתה זונה קריה נאמנה" – כלומר, כולם חוטאים גם אם לא באמת כולם (קריה – הכללה לכל יושבי העיר) לבין פרק מספר 65 בו כבר הנביא מביע את ייאושו ואת חוסר רצונו של האל להמשיך את הדרך עם כל העם.
----------
כדי לחזק את הטיעון, נזכיר את המבול, שם עשה אלוהים "אתחול" לאנושות.
כאן מבטיח הנביא, בשם אלוהים, "אתחול" לעם ישראל:

יד הִנֵּ֧ה עֲבָדַ֛י יָרֹ֖נּוּ מִטּ֣וּב לֵ֑ב וְאַתֶּ֤ם תִּצְעֲקוּ֙ מִכְּאֵ֣ב לֵ֔ב וּמִשֵּׁ֥בֶר ר֖וּחַ תְּיֵלִֽילוּ ׃ טו וְהִנַּחְתֶּ֨ם שִׁמְכֶ֤ם לִשְׁבוּעָה֙ לִבְחִירַ֔י וֶהֱמִיתְךָ֖ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וְלַעֲבָדָ֥יו יִקְרָ֖א שֵׁ֥ם אַחֵֽר ׃ טז אֲשֶׁ֨ר הַמִּתְבָּרֵ֜ךְ בָּאָ֗רֶץ יִתְבָּרֵךְ֙ בֵּאלֹהֵ֣י אָמֵ֔ן וְהַנִּשְׁבָּ֣ע בָּאָ֔רֶץ יִשָּׁבַ֖ע בֵּאלֹהֵ֣י אָמֵ֑ן כִּ֣י נִשְׁכְּח֗וּ הַצָּרוֹת֙ הָרִ֣אשֹׁנ֔וֹת וְכִ֥י נִסְתְּר֖וּ מֵעֵינָֽי ׃ יז כִּֽי־הִנְנִ֥י בוֹרֵ֛א שָׁמַ֥יִם חֲדָשִׁ֖ים וָאָ֣רֶץ חֲדָשָׁ֑ה וְלֹ֤א תִזָּכַ֨רְנָה֙ הָרִ֣אשֹׁנ֔וֹת וְלֹ֥א תַעֲלֶ֖ינָה עַל־לֵֽב ׃

לאחר ההפרדה בין ה"טובים" ל"רעים" יבנה יהוה שמים חדשים וארץ חדשה רק לעבדיו הנאמנים. בריאה מחודשת לאנשים שבעיני האל ראויים לה.
----------
האמת – כל זה מחזק מאוד את דעתי בצורך הצודק בהפרדת הדת מהמדינה.
דת ואמונה הם עניין אישי אומר הנביא. יהוה כבר לא דורש נאמנות מכולם כדי להביא גאולה.
אז תודה רבה לכל אלה הדואגים לי.
הניחו לי לנפשי.
----------
והערה אחרונה המעידה על ייאושו של הנביא.
מתחילת הספר עוסק הנביא בחברה צודקת. חברה המושתתת על עקרונות צדק, משפט וצדקה (חמלה).
בפרק הזה, כל זה נשכח.
העיסוק הוא בטכסים דתיים/כוהניים וב.... אכילת חזיר:

ב פֵּרַ֧שְׂתִּי יָדַ֛י כָּל־הַיּ֖וֹם אֶל־עַ֣ם סוֹרֵ֑ר הַהֹלְכִים֙ הַדֶּ֣רֶךְ לֹא־ט֔וֹב אַחַ֖ר מַחְשְׁבֹתֵיהֶֽם ׃ ג הָעָ֗ם הַמַּכְעִיסִ֥ים אוֹתִ֛י עַל־פָּנַ֖י תָּמִ֑יד זֹֽבְחִים֙ בַּגַּנּ֔וֹת וּֽמְקַטְּרִ֖ים עַל־הַלְּבֵנִֽים ׃ ד הַיֹּֽשְׁבִים֙ בַּקְּבָרִ֔ים וּבַנְּצוּרִ֖ים יָלִ֑ינוּ הָאֹֽכְלִים֙ בְּשַׂ֣ר הַחֲזִ֔יר ֯וּפְרַק פִּגֻּלִ֖ים כְּלֵיהֶֽם ׃

ככה זה.
כשהמיקוד של האמונה עובר מצדק לעניינים של חזירים, גם הנביא מאבד משהו מזוהרו (בעיני)