כִּי הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ מִמֶּנּוּ וַתְּמוּגֵנוּ בְּיַד עֲוֹנֵנוּ - ישעיהו ס"ד | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה PICSART ת.פרסום: 26/01/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בפרק הקודם ראינו כיצד הופך ישעיהו מנביא תוכחה לנביא של תחינה.
כלומר – מנביא המוכיח את העם על חטאיו וקלקוליו הוא הופך לנביא שמתפלל ומתחנן על העם בפני יהוה.
התופעה הזו ממשיכה גם בפרק הזה.
ראשית – פנייה ליהוה שבה הוא מתואר כגורם חזק ומפחיד עד מאוד:

א כִּקְדֹ֧חַ אֵ֣שׁ הֲמָסִ֗ים מַיִם תִּבְעֶה־אֵ֔שׁ לְהוֹדִ֥יעַ שִׁמְךָ֖ לְצָרֶ֑יךָ מִפָּנֶ֖יךָ גּוֹיִ֥ם יִרְגָּֽזוּ ׃

כלומר – יהוה הוא האש הממיסה כל דבר והמסוגלת להרתיח מים, וכשהיא מגיעה כולם מפחדים.
הנביא יכול היה לבחור בדימויים רבים אבל בחר דווקא באש. אש היא מפחידה. אש הורסת ושורפת. אלמנט הפחד והיראה מאלוהים חוזר ומככב.

ב בַּעֲשׂוֹתְךָ֥ נוֹרָא֖וֹת לֹ֣א נְקַוֶּ֑ה יָרַ֕דְתָּ מִפָּנֶ֖יךָ הָרִ֥ים נָזֹֽלּוּ ׃

וישעיהו ממשיך – כשיהוה עושה דברים נוראיים, שאיש לא מסוגל לדמיין, אפילו ההרים נוזלים (כלומר הטבע משתגע).
----------
השלב הבא הוא שלב התירוצים.
יש סיבה מדוע אנחנו חוטאים:

ו וְאֵין־קוֹרֵ֣א בְשִׁמְךָ֔ מִתְעוֹרֵ֖ר לְהַחֲזִ֣יק בָּ֑ךְ כִּֽי־הִסְתַּ֤רְתָּ פָנֶ֨יךָ֙ מִמֶּ֔נּוּ וַתְּמוּגֵ֖נוּ בְּיַד־עֲוֹנֵֽנוּ ׃

הנביא מדבר בלשון רבים ומתחבר לעם כולו ומביא את הסיבה לחטאים – אלוהים `מסתיר פניו` מהעם. כלומר – אין מספיק הוכחות לקיומו של האל. חסר לנו כאן איזה נס עסיסי, איזה ים שייקרע לשניים, או שהשמש תעמוד כמה שעות בשמיים, כדי שנדע שאתה קיים.
מעניין הביטוי – `הסתרת פניך` – הדת הדוגלת בכך שליהוה אין פנים ואין צורה ואין פסל ואין תמונה, נביאיה בוחרים ב`הסתר פנים` לתיאור המצב בו לא מורגשת נוכחות האל עלי אדמות.
----------
השלב השלישי הוא שלב חוסר האונים. שלב אפסות האדם אל מול האל הכל יכול:

ז וְעַתָּ֥ה יְהוָ֖ה אָבִ֣ינוּ אָ֑תָּה אֲנַ֤חְנוּ הַחֹ֨מֶר֙ וְאַתָּ֣ה יֹצְרֵ֔נוּ וּמַעֲשֵׂ֥ה יָדְךָ֖ כֻּלָּֽנוּ ׃

יהוה, אומר הנביא בשם העם, אתה האבא שלנו. אנחנו בסה"כ חומר שנוצר על ידך, ומכאן – שאם חוטאים אנחנו אין זה כי המוצר שיצרת אתה, פגום הוא.
כלומר – העם מאשים את יהוה, שמאחר והוא יצר את כל אחד ואחת מאתנו, אז אם אנחנו חוטאים, זה בגלל מעשה היצירה של יהוה.
יש מי שאומרים שיש כאן עמידה אמיצה מול יהוה.
אני רואה כאם בדיוק את ההיפך. יש כאן התרפסות וביטול אחריות האדם על מעשיו.
אם אלוהים הוא האבא, אז הילד הוא כבר בן שלושים והגיע הזמן שייקח אחריות על מעשיו ולא יבוא ליילל לאבא על המטען הגנטי או על החינוך.
----------
כתב על זה אהוד בנאי בשירו `מהרי נא`:
הילד בן שלושים, יש לו חום גבוה
הוא שוכב על הספה בבית הוריו
כן, הוא בן שלושים, יש לו חום גבוה
הוא חוזר אל חדר נעוריו.

אמא באה ואומרת: "תשתה משהו חם"
הוא מתעצבן ואומר: "לא, לא עכשיו"
מסתכל על ארון הספרים הישנים
סיפורים שליוו את חייו.

מהרי נא והניחי על ליבי תחבושת
בטרם תשכיביני לישון
וספרי לי על הילד שהייתי
איך שמחתי על הגשם הראשון.
----------
ועכשיו, הקרקע מוכנה לתחינה/תפילה מאלוהים שיסלח, וירחם, ויירגע, ויפסיק עם ה`ברוגז`:

ח אַל־תִּקְצֹ֤ף יְהוָה֙ עַד־מְאֹ֔ד וְאַל־לָעַ֖ד תִּזְכֹּ֣ר עָוֹ֑ן הֵ֥ן הַבֶּט־נָ֖א עַמְּךָ֥ כֻלָּֽנוּ ׃ ט עָרֵ֥י קָדְשְׁךָ֖ הָי֣וּ מִדְבָּ֑ר צִיּוֹן֙ מִדְבָּ֣ר הָיָ֔תָה יְרוּשָׁלִַ֖ם שְׁמָמָֽה ׃ י בֵּ֧ית קָדְשֵׁ֣נוּ וְתִפְאַרְתֵּ֗נוּ אֲשֶׁ֤ר הִֽלְל֨וּךָ֙ אֲבֹתֵ֔ינוּ הָיָ֖ה לִשְׂרֵ֣פַת אֵ֑שׁ וְכָל־מַחֲמַדֵּ֖ינוּ הָיָ֥ה לְחָרְבָּֽה ׃ יא הַעַל־אֵ֥לֶּה תִתְאַפַּ֖ק יְהוָ֑ה תֶּחֱשֶׁ֥ה וּתְעַנֵּ֖נוּ עַד־מְאֹֽד ׃

אל תקצוף יהוה – תירגע בבקשה אבא.
עד מתי תזכור לנו כוונותינו – בבקשה אבא, מספיק.
ערי הקודש שלך וירושלים הנפלאה הפכו למדבר – בבקשה אבא, תראה כמה אני סובל.

אולי מספיק??
----------
ארון התפילה היהודי גדוש בתפילות תחנונים מהסוג הזה.
כמה קשה היה להתרומם מכל הגלותיות הזו ולחזור ולהקים מדינה – אני עכשיו מבין את הרקע לקושי הזה.
ולאור ההבנה הזו, חובה גדולה היא להפריד את ענייני ניהול המדינה מענייני דת ואמונה.
איש לא יודע ואיש לא יכול להתיימר לדעת או להבין את אלוהים ואת "תרגילי" הסתרת הפנים שלו.
העם היהודי הקים מדינה שהיא בית עבורו.
אסור להניח שהיא התחלה של גאולה (שכבר ראינו את קרבתה לדם והרס בפרק הקודם) ואסור להניח שהיא נועדה לשרת את תהילת אלוהים באמצעות "עבודת השם" בכל צורה שהיא.
המדינה צריכה להתנהל לפי עקרונות של חברה צודקת ומוסרית המושתתת על עקרונות צדק, משפט וצדקה (חמלה) וכל השאר הוא או עניין פרטי שבין אדם לאמונתו ואלוהיו או דברים שאלוהים מחליט עליהם בלי קשר למה שאנחנו עושים.

הסתר פניך, בבקשה, תן לנו לגלות את עצמנו!