מהיכן תפתח הרעה? - ירמיהו א' | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה PICSART ת.פרסום: 26/01/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק הפתיחה לספר ירמיהו.
מתחילים מסע בן 52 פרקים של נביא המנבא בימי המלכים האחרונים של ממלכת יהודה, עד לחורבנה בידי בבל – חורבן בית ראשון.
----------
בפרק הראשון מתוארת המשימה שמקבל ירמיהו מיהוה:

י רְאֵ֞ה הִפְקַדְתִּ֣יךָ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה עַל־הַגּוֹיִם֙ וְעַל־הַמַּמְלָכ֔וֹת לִנְת֥וֹשׁ וְלִנְת֖וֹץ וּלְהַאֲבִ֣יד וְלַהֲר֑וֹס לִבְנ֖וֹת וְלִנְטֽוֹעַ ׃

הנביא מקבל משימה שמתאימה יותר לתואר "מוכיח" מאשר "נביא".
לא תיאור עתיד אלא תוכחת ההווה היא המשימה:
ארבע תיאורי שלילה – לנתוש, לנתוץ, להאביד, להרוס.
שני תיאורי חיוב – לבנות ולנטוע.
ארבע ושתיים. האסוציאציה שקבלתי כאן היא כפולה:
מקהלת פרק ג` – יש זמנים בהם נדרשת פעולת הרס ויש זמנים בהם נדרשת עבודת בניה:

א לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. {פ}
עֵת לָטַעַת, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ.
עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת.

וה"מדריך לטרמפיסט לגלקסיה", שם המחשב "הרהור עמוק" עונה לשאלה בדבר מהות החיים את התשובה: 42. הרס ובניה.
----------
ירמיהו מעיד על מבחנים שעורך לו יהוה:
מבחן ראשון – מבחן השקד:

יא וַיְהִ֤י דְבַר־יְהוָה֙ אֵלַ֣י לֵאמֹ֔ר מָה־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה יִרְמְיָ֑הוּ וָאֹמַ֕ר מַקֵּ֥ל שָׁקֵ֖ד אֲנִ֥י רֹאֶֽה ׃ יב וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֵלַ֖י הֵיטַ֣בְתָּ לִרְא֑וֹת כִּֽי־שֹׁקֵ֥ד אֲנִ֛י עַל־דְּבָרִ֖י לַעֲשֹׂתֽוֹ ׃

העברית מזמנת לנו חיבור יפה בין מקל שקד לשקידה.
יהוה שוקד על דברו. לפי מה שקראתי עד היום ב 400 פרקים בתנ"ך – זה לא סימן שמבשר משהו טוב.

מבחן שני – מבחן הסיר הנפוח:

יג וַיְהִ֨י דְבַר־יְהוָ֤ה׀ אֵלַי֙ שֵׁנִ֣ית לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה וָאֹמַ֗ר סִ֤יר נָפ֨וּחַ֙ אֲנִ֣י רֹאֶ֔ה וּפָנָ֖יו מִפְּנֵ֥י צָפֽוֹנָה ׃ יד וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֵלָ֑י מִצָּפוֹן֙ תִּפָּתַ֣ח הָרָעָ֔ה עַ֥ל כָּל־יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ ׃

סיר נפוח הזכיר לי את סיר הבשר אליו משתוקקים בני ישראל במדבר.
סיר בשר נפוח מתחבר אצלי לאהבת "בשר"(תאוות בצע) וגאוותנות יתר. זה כבר מאוד קרוב לתיאור של חברה אנושית רקובה.
ומדוע הרעה תפתח מִצָּפוֹן?
הרי בבל באו מצפון-מזרח?
אז אולי לא היה לירמיהו מַצְפֵּן מדויק, אבל אולי הרעיון כאן הוא שלחברה המאופיינת על ידי "סיר נפוח" אין מַצְפּוּן ואז נפתחת רעה.
בין מִצָּפוֹן (מלשון כיוון צפוני) לבין מַצְפּוּן (מלשון מַצְפֵּן להתנהגות אנושית) מבדיל רק הניקוד.

כידוע – אלוהים מצוי בפרטים הקטנים.
גם בניקוד.