זוגיות לעד - ירמיהו ב' | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה PICSART, stephanie irene ת.פרסום: 27/01/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

יהוה, באמצעות ירמיהו, בא חשבון עם עמו ישראל.
----------
הפתיחה מוזרה בעיני.
בפסוק שכולנו מכירים אותו ואף ראש הממשלה מנחם בגין השתמש בו עם הכרזתו לראש ממשלת ישראל בשנת 1977 (המשמעות שנתן בגין שונה לחלוטין מזו שנפרסת לפנינו בפרק):
"ולעליזה אשתי, זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר, בארץ זרועת מוקשים".

א וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר ׃ ב הָלֹ֡ךְ וְקָֽרָאתָ֩ בְאָזְנֵי֙ יְרוּשָׁלִַ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַהֲבַ֖ת כְּלוּלֹתָ֑יִךְ לֶכְתֵּ֤ךְ אַחֲרַי֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּאֶ֖רֶץ לֹ֥א זְרוּעָֽה ׃

יהוה מודיע לעם ישראל שהוא זוכר את חסד הנעורים שעשה העם ליהוה עת הלך אחריו במדבר.
על איזה חסד מדבר יהוה? עם ישראל עשה חסד עם יהוה? האם היציאה ממצרים הייתה חסד שעושה עם ישראל ליהוה?
האם ההליכה במדבר, שהייתה רצופת משברים, כעסים, בגידות, מוות, חיסול דור המדבר – כל זה היה חסד נעורים? אהבת כלולות?
נדמה לי שיש פער בין הזיכרון (ובמקרה של יהוה, הזיכרון הוא מוחלט ולכן זו למעשה תפישת המציאות שלו) לבין מה שקרה במציאות האנושית במדבר.
אולי זה חלק מאי ההבנה המתמשך בין האל לעמו?
----------
ירמיהו ממשיך ובונה את הרקע לחשבון של יהוה עם עם ישראל, ומזכיר את התמורה שיהוה נתן לעם ישראל, תמורת אותו "חסד נעורים" שהוא זוכר לנו מימי המדבר:

ו וְלֹ֣א אָמְר֔וּ אַיֵּ֣ה יְהוָ֔ה הַמַּעֲלֶ֥ה אֹתָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַמּוֹלִ֨יךְ אֹתָ֜נוּ בַּמִּדְבָּ֗ר בְּאֶ֨רֶץ עֲרָבָ֤ה וְשׁוּחָה֙ בְּאֶ֨רֶץ֙ צִיָּ֣ה וְצַלְמָ֔וֶת בְּאֶ֗רֶץ לֹֽא־עָ֤בַר בָּהּ֙ אִ֔ישׁ וְלֹֽא־יָשַׁ֥ב אָדָ֖ם שָֽׁם ׃ ז וָאָבִ֤יא אֶתְכֶם֙ אֶל־אֶ֣רֶץ הַכַּרְמֶ֔ל לֶאֱכֹ֥ל פִּרְיָ֖הּ וְטוּבָ֑הּ וַתָּבֹ֨אוּ֙ וַתְּטַמְּא֣וּ אֶת־אַרְצִ֔י וְנַחֲלָתִ֥י שַׂמְתֶּ֖ם לְתוֹעֵבָֽה ׃

איך זה יכול להיות שאבותיכם זנחו את יהוה ולא המשיכו להיות נאמנים לו? הרי יהוה הביא אתכם ממצרים עד לארץ ישראל המדהימה?
ירמיהו מעמיד זיכרון מול זיכרון:
יהוה זוכר חסד נעורים (שממש לא נראה שהיה כזה)
העם לא זוכר את התמורה לחסד הנעורים בדמות המתנה שנתן יהוה – שימוש בארץ ישראל.
חשוב לדעתי לשים לב – ארץ ישראל נשארת ארצו של יהוה. עם ישראל מקבל רישיון להשתמש בה (לאכול מפריה) אבל היא נשארת ארצו של יהוה (וַתְּטַמְּא֣וּ אֶת־אַרְצִ֔י וְנַחֲלָתִ֥י שַׂמְתֶּ֖ם לְתוֹעֵבָֽה).
----------
ועכשיו, אחרי ה"חסד" והתמורה, להלן תיאור הבגידה הגדולה:

ח הַכֹּהֲנִ֗ים לֹ֤א אָֽמְרוּ֙ אַיֵּ֣ה יְהוָ֔ה וְתֹפְשֵׂ֤י הַתּוֹרָה֙ לֹ֣א יְדָע֔וּנִי וְהָרֹעִ֖ים פָּ֣שְׁעוּ בִ֑י וְהַנְּבִיאִים֙ נִבְּא֣וּ בַבַּ֔עַל וְאַחֲרֵ֥י לֹֽא־יוֹעִ֖לוּ הָלָֽכוּ ׃

פסוק 1 קטלני: הכוהנים, לומדי התורה, המנהיגים (רועים) והנביאים – כולם, כל אחד בדרכו, בגדו.
----------
האם יש אפשרות לחזרה לנעורים? חזרה לאהבה?
אם היה סיכוי כזה, המשך הפרק סותם עליו את הגולל.
הינה מבחר ציטוטים, שלדעתי אין בהם ניסון לקירוב אלא יותר ביסוס הפער:

ט לָכֵ֗ן עֹ֛ד אָרִ֥יב אִתְּכֶ֖ם נְאֻם־יְהוָ֑ה וְאֶת־בְּנֵ֥י בְנֵיכֶ֖ם אָרִֽיב ׃

צפו לדורות רבים של ריב בינינו.

יח וְעַתָּ֗ה מַה־לָּךְ֙ לְדֶ֣רֶךְ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֖וֹת מֵ֣י שִׁח֑וֹר וּמַה־לָּךְ֙ לְדֶ֣רֶךְ אַשּׁ֔וּר לִשְׁתּ֖וֹת מֵ֥י נָהָֽר ׃

לא רק שעזבתם אותי, אתם בוגדים בי עם מצרים ואשור.
ממש בעל נבגד ששוטח את טענותיו בפני כלתו המבוזה באיזה בית דין, שהוא בעצמו השופט בו.

כ כִּ֣י מֵעוֹלָ֞ם שָׁבַ֣רְתִּי עֻלֵּ֗ךְ נִתַּ֨קְתִּי֙ מוֹסְרֹתַ֔יִךְ וַתֹּאמְרִ֖י לֹ֣א ֯אֶעֱבֹד כִּ֣י עַֽל־כָּל־גִּבְעָ֞ה גְּבֹהָ֗ה וְתַ֨חַת֙ כָּל־עֵ֣ץ רַעֲנָ֔ן אַ֖תְּ צֹעָ֥ה זֹנָֽה ׃

אני לא החזקתי אותך בכוח, אבל את הלכת והתנהגת כמו זונה בכל מקום.
----------
ולסיום – אין מצב שאני, יהוה, אקבל אותך בחזרה. האמון שלי נפגע באופן סופי:

לז גַּ֣ם מֵאֵ֥ת זֶה֙ תֵּֽצְאִ֔י וְיָדַ֖יִךְ עַל־רֹאשֵׁ֑ךְ כִּֽי־מָאַ֤ס יְהֹוָה֙ בְּמִבְטַחַ֔יִךְ וְלֹ֥א תַצְלִ֖יחִי לָהֶֽם ׃

`מאס במבטחייך` – כל ההבטחות שלך לא מתקבלות אצלי.
----------
אחרי נבואה כה קשה, אפשר לשאול – למה להמשיך את חיי הנישואין האלה? לא עדיף להיפרד?
אז זה ה CATCH – מהברית הזו אין אפשרות לקבל גט.
אין ברירה – על הזוגיות הזו חייבים לעבוד!