תַּחַת מַה? ירמיהו ה' | מני גל

מאת: מני גל, עיבוד תמונה יונה ארזי ת.פרסום: 01/02/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 וְהָיָה כִּי תֹאמְרוּ: תַּחַת מֶה עָשָׂה יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ לָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה? וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כַּאֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם אוֹתִי, וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהֵי נֵכָר בְּאַרְצְכֶם, כֵּן תַּעַבְדוּ זָרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָכֶם.

פסוק זה מכיל את תמצית רוב המסרים של נביאי שלהי תקופת בית ראשון. נפרק אותו לגורמים:

אֶת כָּל אֵלֶּה

מהם `כל אלה`? בפסוק קודם מצטט ירמיהו את תושבי יהודה: וְלֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה, וְחֶרֶב וְרָעָב לוֹא נִרְאֶה. `כל אלה` הם, אם כן, רעה וחרב ורעב. ירמיהו מפרט ומסביר את הקשר בין החרב לרעב: הִנְנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם גּוֹי מִמֶּרְחָק ... גּוֹי אֵיתָן הוּא, גּוֹי מֵעוֹלָם הוּא, גּוֹי לֹא תֵדַע לְשֹׁנוֹ, וְלֹא תִשְׁמַע מַה יְדַבֵּר, וְאָכַל קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ, יֹאכְלוּ בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ, יֹאכַל צֹאנְךָ וּבְקָרֶךָ, יֹאכַל גַּפְנְךָ וּתְאֵנָתֶךָ, יְרֹשֵׁשׁ עָרֵי מִבְצָרֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בָּהֵנָּה, בֶּחָרֶב.

תַּחַת מֶה עָשָׂה יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ לָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה?

הכיבוש של ארץ ישראל על ידי ממלכה אדירת כוח שתבוא ממרחק יתפרש על ידי תושבי יהודה כעונש מידי האל שלהם. זה לא מובן מאליו. אפשר להניח, כי רבים מתושבי יהודה לא קישרו כלל וכלל בין הצרות שבאו עליהם לבין האל, אבל זה מה שאומר ירמיהו.

כַּאֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם אוֹתִי, וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהֵי נֵכָר בְּאַרְצְכֶם

והנה ההסבר לגורם שיניע את אלוהים להעניש את עמו בחרב וברעב. ארץ ישראל היא ארצו של האל, והוא נתן אותה לעמו בתנאי שיעבדו רק אותו. בני ישראל עזבו את אלוהים ועבדו אלים זרים, אלוהי נכר, על אדמתם, זו שקיבלו מידי אלוהים.

כֵּן תַּעַבְדוּ זָרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָכֶם

העונש יהיה מותאם לסוג העבירה. עבודת אלים זרים תומר בעבודת ממלכות זרות, כלומר בהשתעבדות להן. שיעבוד מלכויות זה יתרחש בגלות, בארץ זרה, כעונש על הבגידה - לא רק באל, אלא גם בארץ.

וְגַם בַּיָּמִים הָהֵמָּה, נְאֻם יְהוָֹה, לֹא אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם כָּלָה

מה צריכים אנו להבין מאמירה עמומה זו? האם יש בה הבטחה קלושה לגאולה שתבוא בעתיד, לסליחה של האל לעמו הבוגד, או שמא מוסתרת באמירה זו גם הצהרה על בעלות האל על עמו, כאילו אמר להם: אני אמשיך לשלוט בגורלכם, לטוב ולרע. לא תיפטרו ממני!

פרק זה חסר את הקריאה לעם לחזור בתשובה ולהציל עצמו מהרעה המתרגשת לבוא, אבל לא נשכח כי דברים מעין אלה נאמרו רק בפרק הקודם:

כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ, יְרוּשָׁלִַם, לְמַעַן תִּוָּשֵׁעִי!