חידושי לשון של ירמיהו - ירמיהו ג' |מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 01/02/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 אַלּוּף נְעֻרַי

כינוי לבעל, שנישא לדוברת בנעוריה. ביטוי זה מופיע גם במשלי ב`: `הַעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ וְאֶת בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה`. `אלוף` הוא תואר אצולה. אלוף נעורים הוא מי שהדוברת העריצה בנעוריה. ביטוי זה נתחבב על ידי סופרים בתקופות שונות. גם אבן עזרא מייחס כינוי זה לאל: `אַלּוּף נְעוּרִים / אָז יְמִינוֹ הֵרִים – יִזְכֹּר בְּרִיתוֹ, / בַּעֲבוּר אַהֲבָתוֹ / יָשׁוּב לְבֵיתוֹ`.

וָאֶתֵּן אֶת סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ

`כרת` – משמעו שבירה וניתוק. מכאן שספר כריתות הוא מסמך המנתק ושובר דבר מה, ובמקרה שלפנינו – כתב גט, המנתק את קשר הנישואין. המקור נמצא בדברים כ"ד: `כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ, וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ`

תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן

במקור המקראי – עץ רענן היה מקום ששימש לעבודת אלילים. האשרה היתה עץ רענן כזה.

הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים, תַּחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן (ישעיהו נז ה)

כִּי עַל-כָּל-גִּבְעָה גְּבֹהָה, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן אַתְּ צֹעָה זֹנָה (ירמיהו ב כ).

אֶל כָּל-גִּבְעָה רָמָה בְּכֹל רָאשֵׁי הֶהָרִים, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן וְתַחַת כָּל-אֵלָה עֲבֻתָּה (יחזקאל ו יג)

הביטוי `התרחב` במשמעותו, ומשתמשים בו כיום לתיאור תופעה הנפוצה יתר על המידה.

 

אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה

ביטוי המתאר מתי מעט, שארית הפליטה. על פי ההיגיון היה צריך להיות `שניים מעיר ואחד ממשפחה`, אבל מי סופר? הביטוי הזה נתחבב גם על סופרי הזמן החדש, כמו י.ח.ברנר, שכתב: `מי יודע אם ישאירו מאיתנו הנעורים אחד בעיר ושניים במשפחה, ואם ישאירו...האם יוכלו לחיות כאילו לא קרה דבר?`

וְלֹא יַעֲלֶה עַל לֵב

הביטוי כנראה שייך למחלקת `לא יעלה על הדעת`, שהחליף אותו ברבות הימים, וכיום הוא נפוץ מאד על לשונם של פוליטיקאים, המשתמשים בו על פי רוב ביחס לתופעות שבהחלט עולות על הדעת. אותם פוליטיקאים, ככל הנראה, לא מעלים על דעתם, שמשהו יכול לעלות על ליבם...

וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע

המקור – דברים כ"ט: `וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ.` שרירות לב נרדפת לעקשנות ולחוסר גמישות. השרירים שלנו נקראים כך, משום שהם מקנים לנו כוח ועמידות, ועדיף שגם ללב יהיו שרירים בריאים, גם אם לא עקשנים אנחנו.

נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ

בפסוק הבנוי במבנה תקבולת מופיעים זוגות מילים או ביטויים, שמשמעותם קרובה מאד, אך הם משמשים גירוי ליצירתיות פרשנית. הנה מה שאומר מלבי"ם: "נשכבה בבשתנו", כי לא נוכל להרים ראש ולעשות דבר, ויש הבדל בין בושת וכלימה, הבושת הוא מעצמו והכלימה הוא מאחרים, ולכן אמר נשכבה בבשתינו והכלימה היא תהיה המכסה למעלה כי היא הבאה מן החוץ`. פסוק זה הוא, ככל הנראה, המקור לביטוי `בושה וכלימה`. נשים לב ששתי מילים אלה נעזרות בבניינים שונים: לבייש בפיעל מול להכלים בהפעיל; להיות מבויש בפועל מול להיות נכלם בנפעל.