וְאֵין לָנוּ תַּקָּנָה - ירמיהו ח' | מני גל

מאת: מני גל התמונה PICSART ת.פרסום: 04/02/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הפעם נתרשם מהמטמורפוזה שמחולל משורר בן זמננו בדימויים ציוריים מקראיים. בפרקנו מנסה ירמיהו להמחיש את זוועות החורבן העתידי בתמונה מתסכלת מאד עבור אנשי הכפר, המצפים לחיות מפירות הגידולים החקלאיים שלהם:

אָסֹף אֲסִיפֵם, נְאֻם יְהוָֹה. אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן, וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה, וְהֶעָלֶה נָבֵל...

תמונה מייאשת זו מייצגת ריקנות, עוני, רעב, ומעל לכל – את בגידת הטבע ואת שיבוש חוקיו, החשובים כל כך לתחושת הביטחון העצמי של תושבי הארץ.

כמי שילדותו עברה עליו בירושלים, הכרתי היטב את הבוסתנים הערביים שנזנחו במלחמת העצמאות, ושעציהם המשיכו לתת פרי עוד שנים רבות גם ללא טיפוח אנושי. גשמי החורף שהמשיכו לרדת כתמיד על הרי ירושלים – די היה בהם כדי להמשיך את מחזורי הלבלוב, הפריחה ועשיית הפרי, גם אם לא באותה אינטנסיביות שהיו יכולים להעניק לו היו חורשים את הטראסות בסתיו, מעשבים אותן בחורף ובאביב, או מפנקים אותן בהשקיית שלחין.

התמונה העגומה שמצייר ירמיהו היא, כמובן, מטאפורית. הגפנים הריקות מענבים והתאנים העירומות מפרי מייצגות את ארץ יהודה הריקה מתושביה אחרי החורבן הצפוי.

נתן זך, מגדולי משוררינו, מכיר את הפסוק הזה מירמיהו, והוא משבץ אותו כמעט מילה במילה בראשית שירו, המדבר על משהו אחר לגמרי. התמונה שרוצה זך לצייר מתבהרת בבתי השיר הפנימיים. הוא שר על חורבן האהבה, והוא עושה זאת בדרך מאד מקורית. הוא מתאר את עצמו כמסתכל מהצד, כמי שאינו יכול להיות מעורב במה שמתרחש מול עיניו. כמו בחלום הוא צופה בדלת הסובבת לאט על צירה, ואיש זר נכנס בה אל החדר, בו ישנה אהובתו וחולמת, והזר גוהר על גופה הצמא לאהבה, וכל מה שהוא, המשורר, יכול לעשות הוא לצפות במתרחש בחרדה, ואין לו תקנה. הריקנות המייאשת של הגפן והתאנה מייצגות בשיר את התרוקנות הסיכוי לאהבה, ואת חוסר האונים מול האובדן הזה. נוסיף עוד כי את `ואעבור עליך` שאב זך מספר יחזקאל, מפסוק המוכר לנו היטב גם מההגדה של פסח.

אין ענבים בגפן
ואין תאנים בתאנה
והעלה נובל, ויורד הצל
ואין לו תקנה

והדלת לאט על צירה תיסוב
הדלת על צירה סובבת
לפעמים לרע, ולפעמים לטוב
מי ידע מה יבוא בדלת?

והדלת תיסוב לאט על צירה
ואת ישנה וחולמת
ויש חלום רע, ויש חלום טוב
מי ידע על מה את חולמת?

והדלת לאט תיסוב על צירה
ואיש זר צופה בשנתך
ואני לא אִתָּךְ, אך אני רואה
איך גופך בצמא מתהפך

והדלת תיסוב על צירה לאט
ואיש זר כבר עומד בחדרך
ואני לא אִתָּךְ, רק ליבי נחרד
כי צל זר כבר גוהר על גופך

ואעבור עליך, ואראך בעיניים
והנה עִתֵּךְ עת דודים
אבל דודיך, הו דודיך
אותם יקטפו אחרים

אין ענבים בגפן
ואין תאנים בתאנה
והעלה נובל, ויורד הצל
ואין לנו תקנה.

את השיר הזה פגשתי לראשונה בדמותו המולחנת (על ידי אילן וירצברג) והמבוצעת על ידי רביעיית `הכל עובר חביבי`. קשה היה להתרשם מאוירת הטקסט השירי של זך, שנפגעה, לטעמי, מאד מהלחן הקצבי והקליל שהותאם לו. המפגש עם הפסוק בירמיהו זימן לי את האפשרות לשוב אל השיר ה`זך`י, ולספוג את האוירה המיואשת שהעתיק המשורר מהמקור המקראי, גם אם לשם ציור תמונה קודרת שונה לחלוטין. כעת אני בטוח שצריך יהיה להלחין את השיר אחרת.