לברית הבט - ירמיהו י"ד | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה התמונה פיקסהביי ת.פרסום: 15/02/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ירמיהו תופס את הבצורת שפקדה את הארץ כעונש על חטאי העם. לכאורה, הוא היה צריך להיות מרוצה שנבואות הזעם וההתראה שלו מתקיימות בימיו. אבל לא כך הדבר. ראשית, הוא מקונן על האסון שפקד את העם וכואב את כאבו: "מעי מעי אוחילה, קירות לבי הומה לי לבי לא אחריש , כי קול שופר שמעת נפשי" – ד`, 19. "במסתרים תבכה נפשי...כי נשבה עדר ה` " – י"ג, 17. שנית, הוא נושא תפילה למען העם: "מקוה ישראל מושיעו בעת צרה...אל תניחנו" – י"ד, 8 – 9. גם לאחר שאלהים מצווה עליו לחדול מלהתפלל על העם, הוא ממשיך ללמד עליו סנגוריה ולהתפלל עבורו, בנימוק: "אל תנאץ למען שמך...אל תפר בריתך אתנו" – 21. הפורענות שאלהים מביא על עם ישראל, פוגעת בשמו של אלהים, שכן הוא אלוהיו. בנוסף לכך, מזכיר הנביא לאלהים את הברית שהוא כרת עם עם ישראל ואל לו להפר אותה.

שני המוטיבים האלה הופיעו גם בתפילת משה לאלהים שלא ישמיד את עם ישראל בעטיו של חטא העגל: "למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם...לכלותם מעל פני האדמה...זכור לאברהם, ליצחק ולישראל אשר נשבעת להם".

שני המוטיבים הנ"ל מסבירים תופעה תמוהה לכאורה שאנו פוגשים אצל הרבה נביאים: נבואות נחמה. נבואות הזעם קושרות בין חטאי העם לבין העונשים הכבדים שיחולו עליו (כיבוש על ידי אויב אכזר שיגלה את העם) ואם כך מדוע נבואות אלה מלוות בנבואות נחמה (שיבת העם לארצו וחידוש ימיו כקדם)?

לעתים נבואות הנחמה אינן מותנות אפילו בחרטה ובתשובה של עם ישראל. הנה דוגמא מירמיהו לנבואת נחמה אקסיומטית: "כה אמר ה` נותן שמש לאור יומם, חוקות ירח וכוכבים לאור לילה...אם ימושו החוקים האלה מלפני, נאום ה`, גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים" – ל"א, 34 - 35. עם ישראל הוא עם נצחי כמו הנצחיות של החוקיות בקוסמוס.

כבר בהקדשה של ירמיהו לנביא, יש הטרמה לכך שיעסוק הן בנבואות פורענות והן בנבואות נחמה: "הפקדתיך היום הזה...לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס, לבנות ולנטוע". ואכן, כפי שקרה, רוב נבואותיו של ירמיהו היו נבואות פורענות ורק מיעוטן - נחמה. (ארבעה פעלים של פורענות ורק שניים של נחמה).