מֶה עֲווֹנֵנוּ וּמֶה חַטָּאתֵנוּ? ירמיהו ט"ז |מני גל

מאת: מני גל התמונה ויקיפדיה, פסל של אל, ראש הפנתיאון הכנעני, משנת 1400-1200 לפנה"ס, נמצא בחפירות במגידו. ת.פרסום: 16/02/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ההאשמה השכיחה ביותר, שמאשים אלוהים את עמו, היא הבגידה בו, כלומר ההליכה אחר אלים זרים. אל ההאשמה הזאת מצטרפת הקביעה, שבני ישראל עזבו את תורתו של האל שלהם, ולא קיימו את מצוותיו. כשאנחנו קוראים את עשרת הדיברות אנו מוצאים בראש כל הדיברות את התביעה לקבל את אלוהותו היחידה של יהוה. האשמה זו מנוסחת בבהירות בפרקנו:

וְהָיָה כִּי תַגִּיד לָעָם הַזֶּה אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ: עַל מֶה דִבֶּר יְהוָה עָלֵינוּ אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, וּמֶה עֲוֹנֵנוּ וּמֶה חַטָּאתֵנוּ, אֲשֶׁר חָטָאנוּ לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ? וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֲבוֹתֵיכֶם אוֹתִי, נְאֻם יְהוָה, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַיַּעַבְדוּם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם, וְאֹתִי עָזָבוּ, וְאֶת תּוֹרָתִי לֹא שָׁמָרוּ.

הגיע הזמן לעסוק מעט בשאלה, האם פולחן האל האחד היה קיים ביהודה ובישראל כבר בימי בית ראשון. חוקרים לא מעטים מטילים ספק בכך. עודד בוסתנאי, בספרו `תולדות ישראל בימי בית ראשון` מזכיר את דבריו של ברוך א` לוין בעניין זה:

"... ראוי להקדים כמה דברים בעניין הויכוח על מעמדה של אמונת הייחוד בישראל ועל דרישתה לעבוד את אלוהי ישראל לבדו. בשני קוטבי הויכוח עומדות שתי השקפות מנוגדות: לפי האחת, שהיא הרווחת, לא הצליחו שוחרי אמונת הייחוד לבער את האלילות לצורותיה מקרב ישראל עד מועד סמוך לתקופת הגלות, לכל המוקדם. ימי בית ראשון מצטיירים אפוא כתקופה של התמודדות דתית, שבה רוב בני העם ומנהיגיו עדיין לא קיבלו על עצמם בפועל את אמונת הייחוד במלואה, והוסיפו לעבוד את אלוהי הפנתיאון האזורי המסורתי לצד אלוהי ישראל, אם לא במקומו. גם אם נניח, שיהוה, אלוהי ישראל, נודע כאל הלאומי עוד בראשית ימי האומה, אין בכך ראיה למעמדו הבלבדי בקרב ישראל, ואין זאת אומרת, שאל נתפס אף הוא כאחד מבין אלי הפנתיאון המסורתי של האזור, שכלל גם את הבעל, את אל ואת אשרה, ואולי אף את עשתורת, בתקופות מסוימות..."

איך נסביר, אם כן, את הזעם הנורא של אלוהי ישראל על כך שבני העם הנבחר עובדים גם אלים נוספים, כפי שהיה נהוג באותה תקופה בכל רחבי המזרח התיכון? אחד ההסברים האפשריים הוא שמדובר בכתיבה מאוחרת, המאפיינת הלכי רוח אמוניים בקרב שכבות מסוימות בחברה היהודית של שלהי תקופת בית ראשון.

איך נסביר את המכות הכבדות שהנחית (או עומד להנחית) האל על בני עמו? בפרק שלפנינו מדובר בעיקר בחורבן טוטאלי כתוצאה מכיבושים של צבאות רבי כוח, חורבן שהביא גם מוות במאסות, שאי אפשר היה להתייחס אליהן כמו שנהוג בימים כתיקונם (קבורה ומנהגי אבל) וגם רעב והרס נוף הארץ. ההסבר פשוט למדי. מה שהכיר ירמיהו בימיו בעת כיבושי האשורים והבבלים היה באמת טוטאלי ומפחיד. אמונתו החזקה בשכר ועונש הביאה אותו למסקנה שאסונות זוועתיים אלה הם עונש מידי שמיים על זיהום מנהגי הפולחן במנהגי עבודת אליליים.

מכאן קל להסביר גם את תמיהתם של בני ישראל: עַל מֶה דִבֶּר יְהוָה עָלֵינוּ אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וּמֶה עֲוֹנֵנוּ וּמֶה חַטָּאתֵנוּ אֲשֶׁר חָטָאנוּ לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ? מה שהיה מקובל על רוב בני העם, נחשב בעיני ירמיהו לחטא הנורא מכל.