תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר - ירמיהו ט"ו | עופר בורין

מאת: עופר בורין , ציור יונה ארזי ת.פרסום: 16/02/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בפרק הקודם יהוה אומר לירמיהו שלא להתפלל טובה על העם.
ירמיהו, למרות זאת מסיים את הפרק הקודם כך:

הֲלֹ֨א אַתָּה־ה֜וּא יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֨ינוּ֙ וּ֨נְקַוֶּה־לָּ֔ךְ כִּֽי־אַתָּ֥ה עָשִׂ֖יתָ אֶת־כָּל־אֵֽלֶּה ׃ פ

כלומר – ירמיהו פונה ליהוה בתקווה ובתחינה לסליחה ורחמים.
הפרק הזה פותח בתשובת יהוה, שהיא חדה וקשה:

א וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י אִם־יַעֲמֹ֨ד מֹשֶׁ֤ה וּשְׁמוּאֵל֙ לְפָנַ֔י אֵ֥ין נַפְשִׁ֖י אֶל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה שַׁלַּ֥ח מֵֽעַל־פָּנַ֖י וְיֵצֵֽאוּ ׃

חבל על הזמן ועל המאמצים אומר האל.
גם אם היו באים עכשיו הנביאים הגדולים – משה ושמואל יחדיו – נביאים שהצליחו ללמד סנגוריה על עם ישראל בתקופות קשות, לא היו מצליחים במשימתם לבקש רחמים על העם.
ויהוה מוסיף:

ב וְהָיָ֛ה כִּֽי־יֹאמְר֥וּ אֵלֶ֖יךָ אָ֣נָה נֵצֵ֑א וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר לַמָּ֤וֶת לַמָּ֨וֶת֙ וַאֲשֶׁ֤ר לַחֶ֨רֶב֙ לַחֶ֔רֶב וַאֲשֶׁ֤ר לָֽרָעָב֙ לָֽרָעָ֔ב וַאֲשֶׁ֥ר לַשְּׁבִ֖י לַשֶּֽׁבִי ׃

אם ישאלו בני ישראל לאן נלך, התשובה היא קרה ומקפיאת דם: כל אחד לגורלו, וזה יכול להיות או מוות רגיל, או מוות במלחמה (בטרם עת), או מוות ברעב (בייסורים רבים) או מוות בשבי (ייסורים ואובדן חירות).
----------
ניתן היה לקוות שירמיהו ישלוף קלף נוסף במיקוח עם יהוה. קלף אברהם אבינו, שהתמקח עם יהוה על הצלת סדום ועמורה אם יימצאו בהם 10 אנשים צדיקים.
אבל ירמיהו לא מתמקח. הוא מתאכזב מחוסר יכולתו לשכנע את עם ישראל מחד ומחוסר יכולתו להביא לסליחת האל מאידך, והולך ומבכה את מר גורלו.
----------
מדוע לא המשיך ירמיהו להתמקח?
התשובה נתונה לדעתי בהסבר של יהוה לרוע הגזירה המלווה באטימות לתפילה:

ד וּנְתַתִּ֣ים ֯לִזְוָעָה לְכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֑רֶץ בִּגְלַל מְנַשֶּׁ֤ה בֶן־יְחִזְקִיָּ֨הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה עַ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה בִּירוּשָׁלָֽםִ ׃

יהוה מצביע על האשם – המלך מנשה.
נזכיר שהמלך מנשה היה מלך שמלך 50 (!) שנה והפיץ את העבודה הזרה והאלילית בממלכת יהודה בכל מקום.
50 שנה של עבודה זרה פרועה ועמוקה.
50 שנה בהן איש מקרב בני יהודה לא מצליח להוריד אותו מהמלוכה.
אומר יהוה – עם, שבמשך 50 שנה נותן למנהיגו להוליך אותו נגד כל עקרונות המוסר, הצדק, המשפט והאמונה, הוא עם שאין לו תקנה, אין לו רוח ראויה וגם אם לא כולם חוטאים גמורים, הרי העובדה שמנהיג כה רשע שרד במשך 50 שנה, אינה מאפשרת תקומה.
כך מוריד יהוה חושך גדול ועמוק על ממלכת יהודה.
ירמיהו חושב שזה חורבן סופי וטוטאלי.
----------
שלום חנוך כתב באופטימיות:
"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"
אבל בשביל שזה יקרה דורש המשורר הגאון "ללכת נגד הרוח", גם אם "האדמה מתנדנדת":

השעה מאוחרת, הרחובות ריקים מאדם
לאורך הטיילת הפנסים דולקים ואפשר לראות את הים
ואתה מרגיש, שאתה האיש הכי בודד בעולם
מוצא את עצמך הולך נגד הרוח

אף מכונית לא עוברת גשם שוטף את העיר
הרוח מתגברת ועושה שמות ברחוב שאתה מכיר
ואתה שיכור שרועד מקור ונכנס עם הראש בקיר
אתה לא היחיד שהולך נגד הרוח

הולך נגד הרוח, המדרכה מתנדנדת
אני סומך על הגשם שימשיך לרדת
שיימשך הלילה, אהובתי אל פחד,
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

לבושה בשחור היא הופיעה מתוך החושך
מלכת חלומותיי באה אלי משוגעת על כל הראש היא
איבדנו אויר בטנגו מהיר עצרנו את עצמנו בקושי
איתה זה תמיד הולך נגד הרוח

ואני לא יודע אם היא אמת או חלום
פעם היא גן עדן ופעם היא רכבת אל הגהנום
והיא חמה כמו האדמה ואני נאבק לנשום
אבל אין מה לעשות נגד הרוח

הולך נגד הרוח, המדרכה מתנדנדת
אני סומך על הגשם שימשיך לרדת
שיימשך הלילה, אהובתי, אל פחד,
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר
----------
https://www.youtube.com/watch?v=oenTa9BluyA