הֲיַהֲפֹ֤ךְ כּוּשִׁי֙ עוֹר֔וֹ וְנָמֵ֖ר חֲבַרְבֻּרֹתָ֑יו - ירמיהו י"ג | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה pixabay ת.פרסום: 16/02/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ירמיהו מדמה את עם ישראל לתחתונים עבשים וליין השמור בכדי חרס שכאשר הם נשברים הוא מאבד מערכו.
אני לא מעוניין במאמר הזה לרדת לעומקם של הדימויים.
מעניינת אותי המסקנה:

טו ס שִׁמְע֥וּ וְהַאֲזִ֖ינוּ אַל־תִּגְבָּ֑הוּ כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר ׃ טז תְּנוּ֩ לַיהוָ֨ה אֱלֹהֵיכֶ֤ם כָּבוֹד֙ בְּטֶ֣רֶם יַחְשִׁ֔ךְ וּבְטֶ֛רֶם יִֽתְנַגְּפ֥וּ רַגְלֵיכֶ֖ם עַל־הָ֣רֵי נָ֑שֶׁף וְקִוִּיתֶ֤ם לְאוֹר֙ וְשָׂמָ֣הּ לְצַלְמָ֔וֶת ֯יָשִׁית לַעֲרָפֶֽל ׃

`אל תגבהו` אומר הנביא לעם ישראל. נראה שהעם כקולקטיב לקה במחלת הגאווה.
`תנו ליהוה כבוד` אומר הנביא לעם ישראל. נראה שיהוה הוא כמו קזבלן – לא מקבל כבוד והעם עוד ישלם על זה.

מעבר לעניין ה"כבוד" – ברור שהנביא מזהה בעם יוהרה וגבהות לב.
במקרה האמוני מדובר בחוסר אמונה ביהוה, אבל גם אם נוציא את יהוה מהמשחק, יש בהחלט מצבים בהם אומה שלמה לוקה בעיוורון הכרוך בגאווה וב"אני ואפסי עוד", וזה בדרך כלל קורה באשמת המנהיגים.
----------
כדי להסביר את העומק של חוסר האמון של יהוה ביכולתו של העם לשנות את דרכו מביא הנביא את המשפט הידוע הבא:

כג הֲיַהֲפֹ֤ךְ כּוּשִׁי֙ עוֹר֔וֹ וְנָמֵ֖ר חֲבַרְבֻּרֹתָ֑יו גַּם־אַתֶּם֙ תּוּכְל֣וּ לְהֵיטִ֔יב לִמֻּדֵ֖י הָרֵֽעַ ׃

כלומר, הסיכוי שתשתנו לטובה הוא כמו הסיכוי שכושי יהפוך ללבן או שנמר יהפוך לחסר חברבורות. זה בערך הסיכוי שעם ישראל ישנה את התנהגותו הגאוותנית והעיוורת למציאות – סיכוי של אפס אחוזים.
והתוצאה:

כו וְגַם־אֲנִ֛י חָשַׂ֥פְתִּי שׁוּלַ֖יִךְ עַל־פָּנָ֑יִךְ וְנִרְאָ֖ה קְלוֹנֵֽךְ ׃ כז נִֽאֻפַ֤יִךְ וּמִצְהֲלוֹתַ֨יִךְ֙ זִמַּ֣ת זְנוּתֵ֔ךְ עַל־גְּבָעוֹת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה רָאִ֖יתִי שִׁקּוּצָ֑יִךְ א֥וֹי לָךְ֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לֹ֣א תִטְהֲרִ֔י אַחֲרֵ֥י מָתַ֖י עֹֽד ׃ פ

צפויים לך ימים קשים מאוד ירושלים.

אוי לך ירושלים.

- לא תטהרי: כלומר לא נראה שיחול בך שינוי.
- אחרי – שינוי יבוא רק אחרי אסון.
- מתי – גם אחרי אסון לא ברור מתי יבוא השינוי.
- וכאשר יבוא השינוי – לא ברור אם עוד אהיה כאן כדי לקבל אותך.

קודר.
קודר מאוד.

----------