יש או אין שכר ועונש? ירמיהו י"ב| מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 16/02/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

נאומו של ירמיהו בפרק זה מבולבל למדי מבחינת התוכן והמסרים. הנה, בפסוק הראשון הוא מציג את השאלה הגדולה והמוכרת:

מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה, שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד?

על פי פסוק זה ירמיהו אינו מזהה במציאות עולמו את הנהגת האל בענייני שכר ועונש. הרשעים דווקא מצליחים; הבוגדים שלווים.

כמה פסוקים לאחר מכן מפתיע ירמיהו באמירה, המכירה, לכאורה, בכך שהאל מעניש את הארץ על חטאי יושביה:

עַד מָתַי תֶּאֱבַל הָאָרֶץ, וְעֵשֶׂב כָּל הַשָּׂדֶה יִיבָשׁ? מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ סָפְתָה בְהֵמוֹת וָעוֹף, כִּי אָמְרוּ: לֹא יִרְאֶה אֶת אַחֲרִיתֵנוּ.

הארץ אבלה ועשב השדה יבש, והגורם לכך – רעת היושבים בארץ. מכאן שהאל מעניש את העם החוטא על ידי בצורת קשה.

כיצד ניתן להסביר את הניגוד שבין שני הפסוקים האלה?

הסבר ראשון: `מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה?` נאמר מתוך כאב אישי על יחסם העוין של אנשי ענתות לירמיהו. הוא מאמין ברצונו של האל להעניש את הרשעים, אך סבלנותו פוקעת מתוך הייסורים האישיים, ולמעשה הוא מתכוןן לומר: `עד מתי...?`. לעומת זאת `עַד מָתַי תֶּאֱבַל הָאָרֶץ?` נאמר מתוך כאבו של ירמיהו על צרת הכלל, על הבצורת. ירמיהו מאמין בהנהגת העולם האלוהית על פי נוסחת שכר ועונש, ועל כן הוא משוכנע שהבצורת היא עונש קולקטיבי על חטאי העם.

הסבר שני: יש פרשנים האומרים כי הפסוק עם `מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ סָפְתָה בְהֵמוֹת וָעוֹף` הוא תשובה של האל לירמיהו. האל אומר לירמיהו, למעשה: איך זה אינך מבחין בהנהגה שלי? הנה, הבצורת היא עונש שלי על חטאי העם.

הסבר שלישי: ירמיהו הוא פקעת של רגשות, שחלקם סותרים, וכל זאת בשל המשימה הנוראה שהטיל עליו האל, בשל כעסו על חטאי העם, בשל העוינות שמפגינים כלפיו אנשי ענתות, ובשל ההזדהות העמוקה שלו עם סבל העם ועם הגורל הנורא הצפוי לו, לעם. על כן אין לחפש עקביות בדבריו.