שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ - ירמיהו י' | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 16/02/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ, וְעַל מִשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ, כִּי אָכְלוּ אֶת יַעֲקֹב, וַאֲכָלֻהוּ, וַיְכַלֻּהוּ, וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ.

פסוק זה מוכר לנו היטב מההגדה של פסח. בהגדה הוא מופיע אחרי ברכת המזון, מה שמבקש בהחלט הסבר. נניח לבעיה זו לרגע, ונזכיר, כי פסוק זה מירמיהו מופיע גם בתהלים ע"ט. הופעת אותו פסוק בשני ספרים שונים רומזת לנו על אפשרות שפסוק זה היה מעין תפילה מוכרת נפרדת, או שעורך אחד הספרים העתיק אותו מהספר השני.

את המורכבות של המסרים של הנביא ירמיהו כבר למדנו להכיר. מחד, מביא ירמיהו ביקורת חריפה על בני עמו והוא מנבא להם חורבן וגלות מידי אויבים מן הצפון, ומאידך – מבטא ירמיהו צער עמוק והזדהות מלאה עם האסון הלאומי עליו הוא מנבא. אחת הדרכים בהן בוחר ירמיהו לשלב בין שני מסרים מנוגדים אלה היא הבקשה מהאל, שאחרי שיעניש את בני ישראל באמצעות ממלכות הגויים, לא ישכח להעניש גם את הגויים, אשר פגעו גם בעם וגם בארץ. זה, אולי, ההסבר האפשרי להופעתו של פסוק זה בסופו של הפרק.

וכעת, חזרה להגדה של פסח. שיבוץ פסוק זה אחרי ברכת המזון מובן על פי מבנה ההגדה, המתחיל בסיפור יציאת מצרים, ממשיך בשבח ותהילה לאל, ומסיים בתפילות לאל ובבקשות ממנו. קטע זה של `שפוך חמתך` שייך, כמובן, לאותו חלק מסיים של תפילות ובקשות. מעריכים כי קטע זה שולב בהגדה לפני כתשע-מאות שנה, אולי סביב מסעי הצלב, שהביאו אסונות נוראיים על יהודי העולם.

ועדיין מעורר פסוק זה אי-נוחות גדולה, וחכמים ניסו לתת לעניין נימוקים מנימוקים שונים. הרבי ממונקאשט הביא על זה משל.

משל למה הדבר דומה? - משל למלך שאת יום ההולדת שלו עשה כאירוע מרשים, הזמין אלפי אורחים וביקש מהטבח שיכין צלי משובח ומיוחד ויינות משובחים. והטבח הכין את הצלי כמו שצריך, בשרים שלא טעמם אדם מעולם. וכשהכל היה מוכן וכל האורחים המכובדים ישבו מסובים לשולחן, הלך הטבח מבית התבשיל עם שני טסים. טס אחד עליו היה מונח הבשר, ובטס השני היה מונח היין. ואז הלך הטבח בשמחה רבה ועבר בחצר לכיוון ארמון המלכות.
באותו רגע היו גם כלבי המלך משוטטים בחוץ. הריח היה כל כך חזק, והכלבים התנפלו על צלי הבשר, והעיפו את הטס עם הבשר. הלך הטבח, בא למלך ואמר – אדוני המלך , אני ממש מצטער, עצוב לי מאד. עשיתי כל מה שאמרת, אבל מה אעשה? יש לך בחצר כלבים, והעיפו לי את הטס עם הבשר המשובח שהכנתי. עשה לי טובה, תסלק את הכלבים האלו מארמונך.

והנמשל - גם אנחנו, ריבונו של עולם, רצינו לאכול מבשר הצלי של קרבן פסח, אבל בבקשה ממך, הסר את "הכלבים" שהעיפו ולקחו לנו את קורבן הפסח. מיהם הכלבים האלה? "הגויים אשר לא ידעוך." אלה שהחריבו את בית המקדש. אלה שגרמו לאסון הגדול של עם ישראל, שמאז אנחנו בגלות. את זה אנחנו מבקשים שתסלק, כדי שנחזיר את סדר הפסח כמו שהיה בדורות הקודמים.

ההגדה היא אוסף של קטעים מתקופות שונות, מה שמאפשר לנו להמשיך ולשנותה, כמו שעשו יהודים בדורות קודמים. קטע `שפוך חמתך` לא רק עורר ביהודים רבים אי-נחת, אלא גם חששות מפני השימוש התוקפני שיעשו בו שונאי היהודים. על כן אין זה פלא, שלקטע זה צצו גרסאות מנוגדות, והנה אחת מהן:

זכור אהבתך אל הגויים אשר ידעוך, ואל ממלכות אשר בשמך קראו.