להרוג את השליח - ירמיהו כ' | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 23/02/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא כֶּעָרִים, אֲשֶׁר הָפַךְ יְהוָה, וְלֹא נִחָם, וְשָׁמַע זְעָקָה בַּבֹּקֶר וּתְרוּעָה בְּעֵת צָהֳרָיִם.

ירמיהו מקלל את יום לידתו, את עצם צאתו לאוויר העולם. המסכן הזוכה לאותה קללה הוא המבשר, האיש שנפל גורלו להודיע לאביו על לידתו שלו. תוכנה של הקללה מעניין גם הוא. ירמיהו מאחל לו גורל השווה ל`ערים אשר הפך יהוה`, אולי לסדום ועמורה. הרמז לחורבן העתיד לבוא בקרוב הוא ברור מאד. עוד טרם התרחש החורבן, הוא כבר בגדר מציאות עבור ירמיהו, עד שהוא מאחל לאותו מבשר גורל דומה. מה עניין הזעקה בבוקר והתרועה בצהרים? למלבי"ם הסבר משונה לעניין זה: `ושמע קול זעקה בבוקר` - אז לקחו לבית האסורים ודן אותו, `ותרועה בעת צהרים` הריעו בשופר שיצא כרוז להמיתו...

הקללה המוטחת באותו מבשר מן העבר של ירמיהו מזכירה את הביטוי `להרוג את השליח`. מנהג הפגיעה בשליח המביא בשורה טראגית היה נפוץ מאד בעולם העתיק, וגם בתנ"ך הוא מופיע. ניזכר בדוד, רגע לאחר התבוסה של שאול בגלבוע, הממית את הנער העמלקי, שבא לבשר על מות שאול. הנער כיבד את בקשתו של המלך הגווע, ומותת אותו, ואחר שם פניו אל מחנה דוד, לבשר לו את הבשורה המרה. דוד פגע בשליח והרגו.