יש דבר כזה `גּוֹלָה טוֹבָה`? ירמיהו כ"ט |מני גל

מאת: יונה ארזי ת.פרסום: 04/03/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

מדיניות ההגליות הבבלית המשיכה את ה`מסורת` האשורית. מטרתן העיקרית של ההגליות היתה מניעת אפשרות ההתארגנות הצבאית של לאומים על אדמת המולדת שלהם. אין ספק כי קריעת אנשים מקרקע המולדת שלהם והפרדתם מרכושם העיקרי – נחלות השדה שלהם – היתה טראומה קשה ביותר. עם זאת, נראה כי הגולים הובאו לאזורים, שאיפשרו להם להשתקם, ואפילו להפוך לנתינים מועילים לממלכה השלטת. לפנינו ציטוט מהערך `גלות בבל` בויקיפדיה:

מסעות ההגליה התנהלו בקבוצות הומוגניות של תושבי יהודה, לאורכו של הסהר הפורה למרחק של כ-1,500 ק"מ, ובסיומן שוכנו הגולים באזורים שונים בממלכה – העיר בבל, סביב העיר סיפר העיר אורוכ ומרחב העיר ניפור. מעבר לצמרת המלוכה, האצולה והכהונה ששוכנה בתנאי מאסר בעיר בבל, שאר הגולים נחשבו לבני מעמד `שושנו`, במסגרתו, תמורת שירות של מספר שנים למען הממלכה, קיבלו אדמות חכירה לפרנסתם. מסגרת זו אפשרה להם חופש תנועה, ניוד חברתי ושמירה על לכידות אתנית.

תיאור זה משתלב יפה עם דברי ירמיהו אל גולי גולת יהויכין. ירמיהו מציע להם להשקיע מאמצים בשיקום עצמם על אדמת נכר.

אם כן, גולה אינה קייטנה, אך התנאים בבבל אפשרו ליהודים להתבסס בה היטב, כך שבבוא ההזדמנות לשוב לציון עם הצהרת כורש, רק חלק מהם בחרו לעשות זאת.

האם ישנן הגליות אכזריות והרסניות יותר? בוודאי. נצטט קטע קצר מתיאור ההגליות שהגלו הטורקים את הארמנים במלחמת העולם הראשונה:

ההעברות הראשונות באנטוליה התקיימו מאז סוף יוני 1915 ונמשכו ביולי ובאוגוסט. לאט לאט התנהלו השיירות הענקיות תחת קרני השמש הלוהטות בלווית ג`נדרמים מחוסרי לב לאורך הרמה האנטולית החשופה. הדרך ארכה חודשים, ללא מזונות או "לחם צר ומים לחץ" ממש. רק שליש מכל טרנספורט היה מגיע לגבול המדבר ליד מוצול, נציבין, ראש-העין, רקה, דיר-א-זור, אדרעי, חורן כראך. אף בהגיעם למטרתם לא נתנו מנוחה לאומללים. הכריחו אותם להתהלך במקום אחד ללא מטרה. הפקירו אותם לרעב ולצמא. האוויר היה מורעל מפגרי האנשים. טיפוס הבהרות סיים את קציר המוות.

הגליית הארמנים היתה חלק ממדיניות הטורקים, שמטרתה היתה חיסול הישות הארמנית באסיה הקטנה תוך השמדת חלק ניכר מבני העם הזה. לא זה מה שמצאנו לגבי גלות בבל.