עם הספר - ירמיהו ל' | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 07/03/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין


יהוה מצווה על ירמיהו לכתוב את דברי את ליהוה בספר, לעצמו (לירמיהו):

ב כֹּֽה־אָמַ֧ר יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר כְּתָב־לְךָ֗ אֵ֧ת כָּל־הַדְּבָרִ֛ים אֲשֶׁר־דִּבַּ֥רְתִּי אֵלֶ֖יךָ אֶל־סֵֽפֶר ׃

הכוונה היא שדברי יהוה הבאים ייכתבו בספר אך לא יפורסמו בשלב זה.
הם צריכים לשמש את היהודים בגולה.
ומה צריך יהודי הנמצא בגולה? הוא צריך תקווה שיבואו ימים אחרים, בהם הוא ישוב לארץ ישראל שבה תקום ישות ריבונית יהודית.
זה הספר שכותב ירמיהו.
אני לא יודע מתי הספר נכתב, אבל ברור שהפרסום אינו עבור בני דורו של ירמיהו אלא עבור הדורות הבאים (דחיית סיפוקים. כבר ראינו משהו כזה בפרק הקודם).
אלה דברים שכל יהודי הנמצא בגלות יכול למצוא בהם את התקווה ואת הנדרש לטובת עתיד אחר.
----------
ומה כתוב בספר:
1. יבואו ימים בהם יחזרו גם בני ישראל וגם בני יהודה לארץ ישראל ויקימו בה ריבונות. ההבטחה היא לא רק ליהודה אלא גם לשבטי ישראל.

ג כִּי הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְשַׁבְתִּי אֶת־שְׁב֨וּת עַמִּ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל וִֽיהוּדָ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה וַהֲשִׁבֹתִ֗ים אֶל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לַאֲבוֹתָ֖ם וִֽירֵשֽׁוּהָ ׃

2. הגלות היא צרה אבל יבוא יום גדול שבו הגלות תסתיים.

ז ה֗וֹי כִּ֥י גָד֛וֹל הַיּ֥וֹם הַה֖וּא מֵאַ֣יִן כָּמֹ֑הוּ וְעֵֽת־צָרָ֥ה הִיא֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וּמִמֶּ֖נָּה יִוָּשֵֽׁעַ ׃

3. הגלות תסתיים ואז עם ישראל יעבוד את את יהוה ואת המלך שימליך עליהם יהוה.

ט וְעָ֣בְד֔וּ אֵ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם וְאֵת֙ דָּוִ֣ד מַלְכָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר אָקִ֖ים לָהֶֽם ׃

4. לא להיות פחדן. לא לאבד את האמונה שיבואו ימים טובים יותר. וכשיבואו הימים האלה, איש כבר לא יאיים עליכם (בייחוד לא אלוהים...)

י וְאַתָּ֡ה אַל־תִּירָא֩ עַבְדִּ֨י יַעֲקֹ֤ב נְאֻם־יְהוָֹה֙ וְאַל־תֵּחַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל כִּי הִנְנִ֤י מוֹשִֽׁיעֲךָ֙ מֵֽרָח֔וֹק וְאֶֽת־זַרְעֲךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ שִׁבְיָ֑ם וְשָׁ֧ב יַעֲקֹ֛ב וְשָׁקַ֥ט וְשַׁאֲנַ֖ן וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד ׃

5. כשתחזרו לארץ ישראל בנו את בתיכם ובנו ארמון שישמש למשפט.

יח כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה הִנְנִי־שָׁב֙ שְׁבוּת֙ אָהֳלֵ֣י יַֽעֲק֔וֹב וּמִשְׁכְּנֹתָ֖יו אֲרַחֵ֑ם וְנִבְנְתָ֥ה עִיר֙ עַל־תִּלָּ֔הּ וְאַרְמ֖וֹן עַל־מִשְׁפָּט֥וֹ יֵשֵֽׁב ׃

6. וכשכל הטוב הזה יקרה אתם תהיו לי לעם ואני אהיה לכם לאלוהים

כב וִהְיִ֥יתֶם לִ֖י לְעָ֑ם וְאָ֣נֹכִ֔י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לֵאלֹהִֽים ׃
----------
כאדם חילוני, אני חושב שהמסר העיקרי לעם ישראל הנמצא בגולה הוא שמעבר לצורך בעבודת יהוה, יש צורך בלהפוך לעם – "והייתם לי לעם".
הישיבה בגולה אינה עונש. זו למעשה תקופה שבה צריך לעשות "חשבון נפש" לאומי ולבנות עתיד חדש שבו הרעיון המרכזי הוא "להיות לעם".
עם, משמעותו חיבור של ישראל ויהודה, של כלל השבטים, העדות והזרמים לכדי ישות מלוכדת. זה עם (ערב-רב מלוכד == ע"ם).
----------
גם ישעיהו וגם ירמיהו כותבים שהדרך לייצר מצב עתידי שכזה הוא שהניהול יהיה בידי יהוה או בידי שליחו הישיר מבית דויד. כלומר – אין בהם אמונה שעם ישראל יוכל לייצר מתוכו מנהיג שיכול לנהל עם.
בעיני זו המשימה של החברה הישראלית ומנהיגיה – להוכיח לישעיהו, ירמיהו, דויד ויהוה שהם טעו.
----------
ועוד הערה – יש מי שאומר שצריך לחכות שאלוהים יקבץ את עם ישראל לארץ ישראל ולכן המפעל הציוני הוא מנוגד לכתוב בתנ"ך.
בפרק הזה, כותב ירמיהו בספר, שכזכור הוא ספר הוראות לאנשים בגלות, את הפסוק הבא:

יז כִּי֩ אַעֲלֶ֨ה אֲרֻכָ֥ה לָ֛ךְ וּמִמַּכּוֹתַ֥יִךְ אֶרְפָּאֵ֖ךְ נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּ֤י נִדָּחָה֙ קָ֣רְאוּ לָ֔ךְ צִיּ֣וֹן הִ֔יא דֹּרֵ֖שׁ אֵ֥ין לָֽהּ ׃

אני יהוה אעזור לכם אבל בשביל זה אתם צריכים לדרוש את ציון.
לא מספיק לשבת בגלות ולהתנהל – צריך לדרוש את ציון. כלומר – צריך באופן אקטיבי לפעול להקמת מדינת בית לעם ישראל, שתהייה ראויה ליהוה ולאזרחיה – כלומר שארמונה יהיה ארמון משפט צדק וחיים (חמלה).