דור המדבר 2 - ירמיהו כ"ט | עופר בורין

מאת: עופר בורין , ציור יונה ארזי ת.פרסום: 07/03/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק על דחיית סיפוקים.
עם ישראל התפצל לשניים – חלק בבבל וחלק בירושלים.
ירמיהו נמצא במאבק מול נביאים הנמצאים בבבל ומאיצים בבני ישראל לשוב מהר לארץ ישראל כי בבל תוך זמן קצר תתמוטט. חנניה אמר – תוך שנתיים.
אם תוך שנתיים בבל תתמוטט, אז לא באמת מתכננים חיים בבבל. נשארים "על המזוודות".
ירמיהו אומר לא! זה הולך לקחת 70 שנה עד שבבל תקרוס. ולכן, עד אז, מעביר ירמיהו (היושב בירושלים) את המסר הבא לגולים בבבל:

ד כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְכָל־הַ֨גּוֹלָ֔ה אֲשֶׁר־הִגְלֵ֥יתִי מִירוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה ׃ ה בְּנ֥וּ בָתִּ֖ים וְשֵׁ֑בוּ וְנִטְע֣וּ גַנּ֔וֹת וְאִכְל֖וּ אֶת־פִּרְיָֽן ׃ ו קְח֣וּ נָשִׁ֗ים וְהוֹלִידוּ֮ בָּנִ֣ים וּבָנוֹת֒ וּקְח֨וּ לִבְנֵיכֶ֜ם נָשִׁ֗ים וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיכֶם֙ תְּנ֣וּ לַֽאֲנָשִׁ֔ים וְתֵלַ֖דְנָה בָּנִ֣ים וּבָנ֑וֹת וּרְבוּ־שָׁ֖ם וְאַל־תִּמְעָֽטוּ ׃ ז וְדִרְשׁ֞וּ אֶת־שְׁל֣וֹם הָעִ֗יר אֲשֶׁ֨ר הִגְלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ שָׁ֔מָּה וְהִתְפַּֽלְל֥וּ בַעֲדָ֖הּ אֶל־יְהוָ֑ה כִּ֣י בִשְׁלוֹמָ֔הּ יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם שָׁלֽוֹם ׃

- תבנו בתים
- תעבדו את האדמה ותאכלו את פריה
- תתחתנו.
- תקימו משפחות.
- תדאגו שגם ילדיכם יתחתנו ויקימו משפחות.
- תדרשו בשלומה של בבל, כי שלומה של בבל יבטיח את עתידכם.
תשתקעו בגולה, זה מה שאומר ירמיהו בשם יהוה.
מדוע? מה המסר?
----------
אני חושב שירמיהו מבין שכדי להקים מדינת מופת, שתהייה כמאמר ישעיהו "לאור גויים", חייב העם לעבור תהליך של "אתחול מחדש".
החיים בארץ ישראל, תחת האמונה שזו הארץ של יהוה ויש בה בית מקדש של יהוה, הביאו את העם לידי ביטחון עצמי כאילו עצם החיים בארץ מספיקים.
מסתבר שלא.
החיים בארץ הגיעו לידי שחיתות מוסרית כה עמוקה, שנדרשים 70 שנה של גלות (שלושה דורות) כדי לחזור ולהקים ממלכה לבני ישראל בארץ ישראל.
תירגעו, אומר להם ירמיהו.
אתם חייבים לדחות סיפוקים.
אתם חייבים לחזור לבסיס. להבין מחדש את תורת משה. להבין שאינה עוסקת בסמלים ובקורבנות ובעבודה חיצונית אלא בצדק, במשפט ובחיים וחמלה.
אתם, שם בגלות בבל, נדרשים לשני דברים – לדחות סיפוקים ולבנות חברה ראויה בבבל. אני, יהוה, בעוד שבעים שנה, אעביר אתכם בחזרה לארץ ישראל.
אתם "דור המדבר" מספר 2!
----------
אנחנו יודעים היום שאכן אחרי 70 שנה בבל קרסה והתחוללה "שיבת ציון" בהסכמה של "כורש".
אנחנו גם יודעים שהניסיון נכשל והיה חורבן שני, בשנת 70 לספירה. גלות נוספת, גלות טיטוס, שנמשכה מאז ועד 1947 – סה"כ 1877 שנים.
יהוה חיכה הפעם 1877 שנים. הרבה דורות מדבר...
האם זה הספיק?
האם בנינו כאן חברה ראויה?
----------
אני חושב שהיינו בדרך הנכונה, אבל אנחנו הולכים ונכשלים בגלל שאיננו מוכנים לדחות סיפוקים.
מאז 1967 אנחנו הולכים ונכבשים לא על ידי כוחות חיצוניים אלא על ידי כוח פנימי חזק שדורש "ארץ ישראל השלמה עכשיו".
המחיר – אינספור מעשים שיש בהם חוסר צדק כלפי תושבי הארץ שאינם יהודים. 50 ויותר שנים בהם אנחנו החזקים ואנחנו מרמים את עצמנו לחשוב שאנחנו גם צודקים.
וגם אם לא תמיד צודקים, אז יהוה אתנו, או ההיסטוריה אתנו, או חייבים להיות חזקים כי זה עולם אכזר.
אנחנו גם הולכים ונכבשים על ידי כוחות דתיים הרואים בלימוד התורה את חזות הכל ואינם מוכנים "לדרוש בשלומה" של מדינת ישראל כפי שדרש ירמיהו שידרשו בשלומה של בבל.
אנחנו גם הולכים ונכבשים על ידי מנהיגים קצרי רואי שמנצלים אותנו, מפלגים בינינו, ונבנים מכך בבחירות.
ואנחנו גם הולכים וטובעים בים של שחיתות שלטונית המחוברת להון בעל תיאבון אינסופי, המותירים את רוב עושרה של המדינה בידי מעטים.
וככה אנחנו מוכיחים שוב, בפעם השלישית, שהעם היהודי לא מסוגל לקיים ריבונות.
----------
הפרק הזה מדבר אלינו בכינון ישיר, ממרחק זמן של 2600 שנה ומטווח של 0 ק"מ, ממש מירושלים – תדחו סיפוקים! תירגעו!
תבנו חברת מופת בגבולות אפשריים. תנו לתושבי הארץ האחרים לחיות גם הם חיים מועילים. תבססו שלטון צודק המבוסס על חוקים מוסריים, בתי משפט עצמאיים וצדקה (חמלה) לחלשים בחברה.
תבינו – הארץ הזו מקיאה כל מי שלא ראוי לה!
לארץ הזו יש יהוה והוא אכזר, והוא טוב, ויש לו סבלנות אינסוף. הוא יכול ללכת לעוד הרבה סיבובים!
ראו, הוזהרתם.