כיצד נתקבעה תדמיתה של רחל האם? ירמיהו ל"א |מני גל

מאת: מני גל ציור יונה ארזי ת.פרסום: 08/03/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 

רחל של ספר בראשית היא אהובה מועדפת, שמעמדה המשפחתי אוים קשות בשל העקרות שלה, בעוד שאחותה לאה ילדה ליעקב ארבעה בנים. רחל ראתה במצב זה חרפה, תקפה את יעקב בהאשמות, עד כי נזף בה בעלה, ורק משנולד בנה הראשון יוסף – נאספה חרפתה זו. הטרגדיה שלה הועצמה עם מותה בלידת בנה השני, בנימין. יוסף, שזכה למהלך חיים יוצא דופן, היה אביהם של שני הבנים, אפרים ומנשה, שהפכו ברבות הימים לשני השבטים המרכזיים של ממלכת ישראל. שבטים אלה נקראו `שבטי רחל`, ואלה הפכו ליריבים מרים של שבט יהודה. גם גם שבטו של הבן השני של רחל, בנימין, היה מעורב ביריבות המרה עם שבט יהודה. ממנו יצא שאול, המלך הראשון של ישראל, מלך שנבגד על ידי האל, ואחרי מותו הטרגי עברה המלוכה לידי דוד משבט יהודה.

אם כן, כיצד הפכה רחל ל`אם הבנים` אצל ירמיהו? כיצד קובעה תדמיתה כדמות המבקשת רחמים על כל בני ישראל הגולים והסובלים? מדרש חז"לי אחד יכול לרמוז לנו על המהלך הזה, ומקורו במדרש רבה למגילת איכה:

יצאה רחל על קברה ובוכה מבקשת עליהם רחמים... ומתחננת לפני הקב"ה, וכך אמרה: רבש"ע, גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר עד מאד, כי נודעה לי העצה, והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן, שיכיר ביני ובין אחותי, כדי שלא יוכל אבי להחליפני. ולאחר כן נחמתי בעצמי, וסבלתי את תאוותי, וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי, כדי שיהא סבור שהיא רחל. ולא עוד, אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי,
והיה מדבר עמה והיא שותקת, ואני משיבתו על כל דבר ודבר, כדי שלא יכיר לקול אחותי, וגמלתי חסד עמה,
ולא קנאתי בה, ולא הוצאתיה לחרפה. ומה אני שאני בשר ודם, עפר ואפר, לא קנאתי לצרה שלי, ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים, רחמן, מפני מה קינאת לעבודת כוכבים, שאין בה ממש? והגלית בני ונהרגו בחרב, ועשו אויבים בם כרצונם?
מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר: בשבילך רחל, אני מחזיר את ישראל למקומן. הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א): כה אמר ה`: קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להינחם על בניה כי איננו. וכתיב: כה אמר ה`: מנעי קולך מבכי, ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך וגו`, וכתיב: ויש תקוה לאחריתך, נאם ה`, ושבו בנים לגבולם.

על פי מדרש זה, ובניגוד מוחלט למסופר בבראשית, רחל לא קינאה באחותה לאה כלל, והיא גילתה כלפיה יחס חומל. במעשה זה צברה רחל נקודות זכות, המקנות לה את האפשרות לנזוף באל, שאינו מגלה חמלה כלפי עמו.

אם כן, מדרש מאוחר יחסית מנסה להסביר את המעמד שמייחס ירמיהו לרחל כ`אם הבנים`. דרך ההסבר שלו מבוססת על סיפור יפה שהוא ממציא, בהחלט לא על בסיס המסופר על רחל בתורה. נדגיש – ללא סיפור מקשר כזה אנו מתקשים להבין כיצד הפכה רחל לאם הבנים, המקוננת על כל בני ישראל. להפך – על פי התנ"ך הקנאה שבין שבטי רחל לשבטי לאה, ובראשם יהודה, היא שהובילה את ההיסטוריה של העוינות ההדדית בין ממלכות ישראל ויהודה.