שחרור עבדים רגע לפני החורבן - ירמיהו ל"ד |מני גל

מאת: מני גל התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 10/03/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם, לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר, לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה חָפְשִׁים, לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ. וַיִּשְׁמְעוּ כָל הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם, אֲשֶׁר בָּאוּ בַבְּרִית, לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים, לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם עוֹד. וַיִּשְׁמְעוּ, וַיְשַׁלֵּחוּ.

בעת המצור הנורא, כאשר כל איש חרד לנפשו, ואינו יודע מה ילד יום, מקיים המלך צדקיהו טקס, ובו הוא מחדש את הברית בין העם לאלוהיו. כחלק מהברית הזאת, מחדש העם את מצוות שחרור העבדים העבריים שבידיהם. התורה מצווה לשחרר כל עבד עברי בתום שבע שנות עבדות. על פי המסופר, מנהג זה לא כובד, ואנשים מיהודה המשיכו להחזיק בעבדיהם גם לאחר תוך שבע השנים. אין ספק, כי מבחינה מוסרית עולה עברה זו בחומרתה על חטאי הפולחן ועל חטאים רבים נוספים.

עצם חידוש הברית נועד לחזק את תחושת העם, שאלוהים יעמוד לבסוף לצידם מול הבבלים, והדמורליזציה תימנע. שחרור העבדים עשוי היה להניב תוצאה נוספת – הגדלת הכוח הלוחם שיש לו מוטיבציה להקריב את חייו למען החופש. בנוסף לכך, היה היגיון גדול בשחרור העבדים, שכן אדוניהם לא היו יכולים לדעת אם יחיו עד למחרת, והענקת החופש לעבדיהם נועדה לאפשר להם להתחיל חיים חדשים אחרי מות אדוניהם, אם יקרה. ואם ננסה לשים עצמנו בנעליהם של אנשי יהודה – פחד המוות אולי עורר בהם גם חרטה כלשהי על החטאים הגדולים יותר שחוללו כלפי האל.

והנה, רגע לאחר המעמד החגיגי של כריתת הברית ושחרור העבדים חל, ככל הנראה, שינוי כלשהו במצב המצור, והנצורים התחילו לקוות שיש סיכוי להיחלץ מהאסון. חלק מהאדונים התחרט על שחרור עבדיהם, וכבש אותם מחדש:

וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי כֵן, וַיָּשִׁבוּ אֶת הָעֲבָדִים וְאֶת הַשְּׁפָחוֹת, אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים, וַיִּכְבְּשׁוּם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת.

הנזיפה הקשה שבאה משמיים על המעשה הבלתי נסלח הזה מחוזקת בנימוק הכל כך מוכר:

כֹּה אָמַר יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים, לֵאמֹר: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי, אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים, וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ.

כמה מהמצוות החשובות ביותר בתורה מחוזקות על ידי הטיעון הזה: האל הוציא את בני ישראל מעבדות מצרים. מי שהיה פעם עבד, ושוחרר על ידי האל, חייב לכבד אותן מצוות הנוגעות בחופש האנושי, כמו כיבוד השבת ושחרור העבד העברי.

מדברי האל אין לדעת, אם היה שוקל בדעתו לגאול את אנשי יהודה מהמצור הבבלי כתמורה למילוי מצוות שחרור העבדים העבריים, אבל היות והעבדים נכבשו מחדש, מודיע האל לעמו, כי החורבן יגיע בקרוב. הוא משתמש במילה `דרור` (חופש) שימוש כפול משמעות, ומכריז:

לָכֵן, כֹּה אָמַר יְהוָה: אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ. הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר, נְאֻם יְהוָה, אֶל הַחֶרֶב, אֶל הַדֶּבֶר, וְאֶל הָרָעָב, וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ.

בפסוק האחרון יש רמז לאפשרות, שבמהלך המצור הבבלי היתה הפוגה, שגרמה להם, לאנשי יהודה, להתחרט על שחרור העבדים:

וְאֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרָיו אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל הָעֹלִים מֵעֲלֵיכֶם. הִנְנִי מְצַוֶּה, נְאֻם יְהוָה, וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָעִיר הַזֹּאת, וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ, וּלְכָדוּהָ, וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ, וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין יֹשֵׁב.

`העולים מעליכם` – אולי מפסיקים לצור על העיר.
`והשיבותים אל העיר` – ישובו, יצורו וישלימו את מעשה החורבן.