בית הרכבים ועם ישראל - ירמיהו ל"ה | מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY hbieser ת.פרסום: 15/03/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הרכבים, אותה קבוצה נוודית, שמוצאה בעם אחר (מדיינים?) ואשר נספחה בדרך כלשהי אל שולי עם ישראל, היו רחוקים בדרך כלל ממרכזי הישוב של עמנו, התגוררו בספר המדבר, וקיימו חיי נוודות נזיריים. התנ"ך מספר עליהם מעט, כי המגע שלהם עם העם היושב בערים ובכפרים היה מועט.

והנה, עם פשוֹט צבאות נבוכדנצאר על ארץ ישראל, חשים בני רכב את הסכנה, והם מתכנסים אל בין חומות ירושלים. עדיין אין מצור על העיר, ונראה שבין החומות בטוח יותר מפני פשיטות הצבא הבבלי על המרחבים הפתוחים. זה הרקע למפגש של ירמיהו עם בני עדה זו, והניגוד הבולט שבין אורח חייהם לאורח החיים המקובל בממלכת יהודה מעורר בו, בירמיהו, את ההשראה למסרים שהוא משגר אל עמנו תוך עריכת השוואה בינם לבין עם יהודה.

בני בית רכב אינם קשורים לנחלות קרקע, והם נודדים ממקום למקום. הם חיים אורח חיים נזירי, המסתפק במועט, מה שמפחית עוד יותר את המגע שלהם עם אוכלוסיית העיירות והכפרים. הנאמנות השבטית למסורת אבות היא שמגבשת אותם ומנחה את צעדיהם. קרוב לוודאי שהם אינם מעלים מס לבבלים. באורח חייהם הם מהווים ניגוד לאווירה הקיימת בממלכת יהודה. אנשי הממלכה עסוקים בימי שלום בהשבחת אדמותיהם ובהגדלת יבוליהם ורכושם. בערים מתפתחת שכבה עשירה, המנצלת את משאבי הממלכה ואת מיסי תושביה, ויש לה הרבה מה להפסיד מהשתלטות בבלית על יהודה. בקרב בעלי הרכוש והשררה מתפתחת גם תרבות של ניצול ועושק. כל זה אינו קיים אצל עדת הרכבים, המצליחה על פי רוב להימנע ממלחמות על אינטרסים של שררה ורכוש.

אמנם ירמיהו, בהשוואה שהוא עושה בין הרכבים לעם יהודה, מדגיש בעיקר את נאמנות הרכבים למצוות אבי השבט לעומת הבוגדנות של אנשי יהודה כלפי האל שלהם וכלפי מצוותיו, אבל אנחנו יכולים להבחין בהבדלים משמעותיים נוספים, כמו אלה שתוארו לעיל.

הפסוקים החותמים את הפרק משלימים את ההשוואה המעניינת הזאת בהבטחה אלוהית – להגן על הרכבים מפני האסונות העומדים ליפול על ממלכת יהודה. נדגיש שוב – הרכבים אינם בדיוק חלק מעם ישראל, כי אם מעין גרים בתוכו. באמצעות המפגש הזה עם הרכבים מחזק ירמיהו את טיעוניו בדבר תורת הגמול. האל שלנו, כך טוען ירמיהו, יגמול לרכבים על נאמנותם למצוות אבי השבט.