עיקר וטפל - ירמיהו ל"ה | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה פיקסהביי ת.פרסום: 15/03/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הפרק הזה מעלה על נס משפחה השומרת את הנחיות אבי המשפחה, שניתנו לה 300 שנה קודם לכן.
אני לא אכנס כאן לכל סיפור אבי המשפחה, יהונדב בן רכב, שהיה נביא בימי יהוא (מלכים ב` פרק ט`). בעקבות מסע הרציחות המטורף של יהוא, החליט יהונדב בן רכב לפרוש לחיי נדודים הרחק מהחברה האנושית.
הנקודה היא, שמשפחתו הענפה של אותו יהונדב בן רכב הייתה נאמנה לציוויי אביה הרוחני ושמרה עליהם במשך 300 שנה.
והינה, מזמין אותם ירמיהו (במצוות יהוה) להרמת כוסית יין בבית המקדש:

ד וָאָבִ֤א אֹתָם֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה אֶל־לִשְׁכַּ֗ת בְּנֵ֛י חָנָ֥ן בֶּן־יִגְדַּלְיָ֖הוּ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים אֲשֶׁר־אֵ֨צֶל֙ לִשְׁכַּ֣ת הַשָּׂרִ֔ים אֲשֶׁ֣ר מִמַּ֗עַל לְלִשְׁכַּ֛ת מַעֲשֵׂיָ֥הוּ בֶן־שַׁלֻּ֖ם שֹׁמֵ֥ר הַסַּֽף ׃ ה וָאֶתֵּ֞ן לִפְנֵ֣י׀ בְּנֵ֣י בֵית־הָרֵכָבִ֗ים גְּבִעִ֛ים מְלֵאִ֥ים יַ֖יִן וְכֹס֑וֹת וָאֹמַ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם שְׁתוּ־יָֽיִן ׃

אבל להפתעתנו, המעמד הרם והיין המגרה לא מזיזים לאורחים והם מסרבים בזו הלשון:

ו וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֣א נִשְׁתֶּה־יָּ֑יִן כִּי֩ יוֹנָדָ֨ב בֶּן־רֵכָ֜ב אָבִ֗ינוּ צִוָּ֤ה עָלֵ֨ינוּ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֧א תִשְׁתּוּ־יַ֛יִן אַתֶּ֥ם וּבְנֵיכֶ֖ם עַד־עוֹלָֽם ׃ ז וּבַ֣יִת לֹֽא־תִבְנ֗וּ וְזֶ֤רַע לֹֽא־תִזְרָ֨עוּ֙ וְכֶ֣רֶם לֹֽא־תִטָּ֔עוּ וְלֹ֥א יִֽהְיֶ֖ה לָכֶ֑ם כִּי בָּאֳהָלִ֤ים תֵּֽשְׁבוּ֙ כָּל־יְמֵיכֶ֔ם לְמַ֨עַן תִּֽחְי֜וּ יָמִ֤ים רַבִּים֙ עַל־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם גָּרִ֥ים שָֽׁם ׃

כלומר – יש לנו ארבעה ציוויים שאנחנו שומרים עליהם כבר מאות שנים:
- לא לשתות יין
- לא לבנות בית
- לא לעסוק בעבודת אדמה
- תגורו באהלים

שאלה – הרי ציווה אביהם שלא ייבנו בתים ויגורו באוהלים והינה הם יושבים בירושלים. הכיצד?
והתשובה גם היא מצויה בפיהם:

יא וַיְהִ֗י בַּעֲל֨וֹת נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֮ אֶל־הָאָרֶץ֒ וַנֹּ֗אמֶר בֹּאוּ וְנָב֣וֹא יְרוּשָׁלִַ֔ם מִפְּנֵי֙ חֵ֣יל הַכַּשְׂדִּ֔ים וּמִפְּנֵ֖י חֵ֣יל אֲרָ֑ם וַנֵּ֖שֶׁב בִּירוּשָׁלָֽםִ ׃

פחד מפני נבוכדנצאר הביא אותם לגור באופן זמני בירושלים, עד יעבור זעם.
----------
עד כאן סיפור שבט `הרכבים`.
מכאן אומר יהוה לירמיהו – תראה איך הם נאמנים לאביהם ואילו עם ישראל לא נאמן לי, ליהוה:

טז כִּ֣י הֵקִ֗ימוּ בְּנֵי֙ יְהוֹנָדָ֣ב בֶּן־רֵכָ֔ב אֶת־מִצְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑ם וְהָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לֹ֥א שָׁמְע֖וּ אֵלָֽי ׃

מעניין, שמצד אחד דורש יהוה נאמנות אבל הוא איננו דורש נאמנות עיוורת. הוא איננו מקפיד קלה כבחמורה.
הינה – נאמנים היו בני רכב לאב הרוחני שלהם, אבל לנוכח מציאות מסוכנת הם הפרו את ההנחיה לגור באוהלים ובאו לתפוס מחסה בעיר ירושלים.
נאמנות - כן.
נאמנות עיוורת – לא.
-----------
והערה שנייה לתשומת ליבו של יהוה ונציגיו עלי אדמות:
אולי, אם היו פחות מצוות, ופחות הלכות, ופחות איסורים, היה אפשרי בכלל להיות באמת נאמן? אולי מרוב אינספור הלכות, איסורים, מצוות ותתי הלכות, שהופכות להיות קטנות עד כדי גיחוך, מפסידים את העיקר?
חומר למחשבה.