הכבוד לספרים הנשרפים בידי שליטים - ירמיהו ל"ו | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה פיקסהביי, Image by <a href="https://pixabay.com/users/LoggaWiggler-15/?utm_source=link-attribution&utm_medium=referral&utm_campaign=image&utm_content=2968">LoggaWiggler</a> from <a href="https://pixabay.com/?utm_source=link-attribution&utm_medium=referral&utm_campaign=image&utm_content=2968">Pixabay</a> ת.פרסום: 15/03/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הפרק הזה נראה לי כאחד מאבני היסוד בהפיכתנו ל"עם הספר".
הוא גם הפרק שמראה עד כמה יכול שליט להפוך למאיים ומפחיד ואיזה אומץ נדרש כדי להתמודד מולו.
----------
הכל מתחיל בציוויי שמקבל ירמיהו מיהוה לכתוב בספר את כל נבואותיו מאז ימי יאשיהו ועד אותו היום (השנה הרביעית למלכות יהויקים, סמוך לחורבן הבית הראשון).

א וַֽיְהִי֙ בַּשָּׁנָ֣ה הָרְבִיעִ֔ת לִיהוֹיָקִ֥ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הָיָ֞ה הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר ׃ ב קַח־לְךָ֮ מְגִלַּת־סֵפֶר֒ וְכָתַבְתָּ֣ אֵלֶ֗יהָ אֵ֣ת כָּל־הַדְּבָרִ֞ים אֲשֶׁר־דִּבַּ֧רְתִּי אֵלֶ֛יךָ עַל־יִשְׂרָאֵ֥ל וְעַל־יְהוּדָ֖ה וְעַל־כָּל־הַגּוֹיִ֑ם מִיּ֞וֹם דִּבַּ֤רְתִּי אֵלֶ֨יךָ֙ מִימֵ֣י יֹאשִׁיָּ֔הוּ וְעַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה ׃ ג אוּלַ֤י יִשְׁמְעוּ֙ בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה אֵת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י חֹשֵׁ֖ב לַעֲשׂ֣וֹת לָהֶ֑ם לְמַ֣עַן יָשׁ֗וּבוּ אִישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָרָעָ֔ה וְסָלַחְתִּ֥י לַעֲוֹנָ֖ם וּלְחַטָּאתָֽם ׃

מדוע חושב יהוה שעכשיו, אחרי עשרות שנים של נבואות זעם, לפתע ישנו בני יהודה את דרכם?
כנראה שכאשר לדברים ניתנת גושפנקא של כתיבה, הם מקבלים משנה תוקף.
----------
מרגע שמקבל ירמיהו את הציווי לכתוב את הספר ועד שהוא מגיע למלך, עובר תהליך מרתק ומפורט כדלקמן (ממש מסכת ארוכה של בירוקרטיה המעידה עד כמה מפחיד ומנותק היה המלך יהויקים):

1. ירמיהו, הנמצא בכלא, מבקש מאיש סודו, ברוך בן נריה, לכתוב את מה שירמיהו אומר לו.

ד וַיִּקְרָ֣א יִרְמְיָ֔הוּ אֶת־בָּר֖וּךְ בֶּן־נֵֽרִיָּ֑ה וַיִּכְתֹּ֨ב בָּר֜וּךְ מִפִּ֣י יִרְמְיָ֗הוּ אֵ֣ת כָּל־דִּבְרֵ֧י יְהוָ֛ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלָ֖יו עַל־מְגִלַּת־סֵֽפֶר

2. בתום הכתיבה, אומר ירמיהו לברוך בן נריה לחכות לשעת כושר שבה יקריא את הדברים בפני כל העם.

ו וּבָאתָ֣ אַתָּ֡ה וְקָרָ֣אתָ בַמְּגִלָּ֣ה אֲשֶׁר־כָּתַֽבְתָּ־מִפִּי֩ אֶת־דִּבְרֵ֨י יְהוָ֜ה בְּאָזְנֵ֥י הָעָ֛ם בֵּ֥ית יְהוָ֖ה בְּי֣וֹם צ֑וֹם וְגַ֨ם בְּאָזְנֵ֧י כָל־יְהוּדָ֛ה הַבָּאִ֥ים מֵעָרֵיהֶ֖ם תִּקְרָאֵֽם ׃

הסיבה להקראה – אולי ישנו את דרכם הרעה ויהוה ירחם:

ז אוּלַ֞י תִּפֹּ֤ל תְּחִנָּתָם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וְיָשֻׁ֕בוּ אִ֖ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָרָעָ֑ה כִּֽי־גָד֤וֹל הָאַף֙ וְהַ֣חֵמָ֔ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה ׃

3. כאשר שעת הכושר מגיעה, בשעה שכל העם צמים (כנראה במטרה לבקש עזרה מיהוה מפני הבבלים הצרים על העיר) לוקח ברוך בן נריה את הספר שכתב מפי ירמיהו, והולך לבית המקדש, ללשכה של גמריהו בן שפן, ומקריא שם את הספר.

י וַיִּקְרָ֨א בָר֥וּךְ בַּסֵּ֛פֶר אֶת־דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָ֖הוּ בֵּ֣ית יְהוָ֑ה בְּלִשְׁכַּ֡ת גְּמַרְיָהוּ֩ בֶן־שָׁפָ֨ן הַסֹּפֵ֜ר בֶּחָצֵ֣ר הָעֶלְי֗וֹן פֶּ֣תַח שַׁ֤עַר בֵּית־יְהוָה֙ הֶֽחָדָ֔שׁ בְּאָזְנֵ֖י כָּל־הָעָֽם ׃

4. מכיהו, בנו של גמריהו בן שפן, שומע את הדברים ורץ לבית המלך כדי לבשר לשרים הנכבדים על המגילה.

יא וַיִּשְׁמַ֗ע מִכָ֨יְהוּ בֶן־גְּמַרְיָ֧הוּ בֶן־שָׁפָ֛ן אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֥י יְהוָ֖ה מֵעַ֥ל הַסֵּֽפֶר ׃ יב וַיֵּ֤רֶד בֵּית־הַמֶּ֨לֶךְ֙ עַל־לִשְׁכַּ֣ת הַסֹּפֵ֔ר וְהִ֨נֵּה־שָׁ֔ם כָּל־הַשָּׂרִ֖ים יֽוֹשְׁבִ֑ים אֱלִישָׁמָ֣ע הַסֹּפֵ֡ר וּדְלָיָ֣הוּ בֶן־שְׁמַעְיָהוּ וְאֶלְנָתָ֨ן בֶּן־עַכְבּ֜וֹר וּגְמַרְיָ֧הוּ בֶן־שָׁפָ֛ן וְצִדְקִיָּ֥הוּ בֶן־חֲנַנְיָ֖הוּ וְכָל־הַשָּׂרִֽים ׃ יג וַיַּגֵּ֤ד לָהֶם֙ מִכָ֔יְהוּ אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר שָׁמֵ֑עַ בִּקְרֹ֥א בָר֛וּךְ בַּסֵּ֖פֶר בְּאָזְנֵ֥י הָעָֽם ׃

רשימה מכובדת של שרים: אלישמע הסופר, דליהו בן שמעיהו, אלנתן בן עכבור, גמריהו בן שפן, צדקיהו בן חננניהו ושאר שרי הממשלה. ממש דיון חירום.
5. השרים מחליטים לקרוא את ברוך בן נריה שיבוא לישיבת הממשלה להקריא את הספר. השליח המביא את ברוך בן נריה הוא לא אחר מאשר איש בשם: `יהודי בן נתניהו`:

יד וַיִּשְׁלְח֨וּ כָל־הַשָּׂרִ֜ים אֶל־בָּר֗וּךְ אֶת־יְהוּדִ֡י בֶּן־נְתַנְיָהוּ בֶּן־שֶׁלֶמְיָ֣הוּ בֶן־כּוּשִׁי֮ לֵאמֹר֒ הַמְּגִלָּ֗ה אֲשֶׁ֨ר קָרָ֤אתָ בָּהּ֙ בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֔ם קָחֶ֥נָּה בְיָדְךָ֖ וָלֵ֑ךְ וַיִּקַּח בָּר֨וּךְ בֶּן־נֵרִיָּ֤הוּ אֶת־הַמְּגִלָּה֙ בְּיָד֔וֹ וַיָּבֹ֖א אֲלֵיהֶֽם ׃

6. ברוך בן נריה מגיע לישיבת הממשלה ומקריא את הספר. השרים נחרדים למשמע ריכוז הנבואות ומחליטים לפנות עם העניין למלך. בהכירם את המלך שלהם, הם מנחים את ברוך בן נריה לקחת את ירמיהו ולהתחבא ואת הספר הם שומרים בשלכת אלישמע הסופר.

יט וַיֹּאמְר֤וּ הַשָּׂרִים֙ אֶל־בָּר֔וּךְ לֵ֥ךְ הִסָּתֵ֖ר אַתָּ֣ה וְיִרְמְיָ֑הוּ וְאִ֥ישׁ אַל־יֵדַ֖ע אֵיפֹ֥ה אַתֶּֽם ׃ כ וַיָּבֹ֤אוּ אֶל־הַמֶּ֨לֶךְ֙ חָצֵ֔רָה וְאֶת־הַמְּגִלָּ֣ה הִפְקִ֔דוּ בְּלִשְׁכַּ֖ת אֱלִישָׁמָ֣ע הַסֹּפֵ֑ר וַיַּגִּ֨ידוּ֙ בְּאָזְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֖ת כָּל־הַדְּבָרִֽים ׃

7. המלך שומע את הדברים ושולח את `יהודי בן נתניהו` להביא את הספר מלשכתו של אלישמע הסופר:

כא וַיִּשְׁלַ֨ח הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־יְהוּדִ֗י לָקַ֨חַת֙ אֶת־הַמְּגִלָּ֔ה וַיִּ֨קָּחֶ֔הָ מִלִּשְׁכַּ֖ת אֱלִישָׁמָ֣ע הַסֹּפֵ֑ר וַיִּקְרָאֶ֤הָ יְהוּדִי֙ בְּאָזְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּבְאָזְנֵי֙ כָּל־הַשָּׂרִ֔ים הָעֹמְדִ֖ים מֵעַ֥ל הַמֶּֽלֶךְ ׃

8. יהודי בן נתניהו קורא את הספר בפני המלך. והמלך, ללא שום עכבות, פשוט שורף את הספר:

כג וַיְהִ֣י׀ כִּקְר֣וֹא יְהוּדִ֗י שָׁלֹ֣שׁ דְּלָתוֹת֮ וְאַרְבָּעָה֒ יִֽקְרָעֶ֨הָ֙ בְּתַ֣עַר הַסֹּפֵ֔ר וְהַשְׁלֵ֕ךְ אֶל־הָאֵ֖שׁ אֲשֶׁ֣ר אֶל־הָאָ֑ח עַד־תֹּם֙ כָּל־הַמְּגִלָּ֔ה עַל־הָאֵ֖שׁ אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽח ׃

9. ולא רק זאת – המלך שולח שליחים להביא אליו את ברוך בן נריה ואת ירמיהו. בשלב הזה יהוה מתערב ומחביא אותם מפני המלך:

כו וַיְצַוֶּ֣ה הַמֶּלֶךְ אֶת־יְרַחְמְאֵ֨ל בֶּן־הַמֶּ֜לֶךְ וְאֶת־שְׂרָיָ֣הוּ בֶן־עַזְרִיאֵ֗ל וְאֶת־שֶֽׁלֶמְיָ֨הוּ֙ בֶּֽן־עַבְדְּאֵ֔ל לָקַ֨חַת֙ אֶת־בָּר֣וּךְ הַסֹּפֵ֔ר וְאֵ֖ת יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֑יא וַיַּסְתִּרֵ֖ם יְהוָֽה ׃

10. לאחר שריפת הספר מנחה אלוהים את ירמיהו לכתוב אותו מחדש:

כז וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֶֽל־יִרְמְיָ֑הוּ אַחֲרֵ֣י׀ שְׂרֹ֣ף הַמֶּ֗לֶךְ אֶת־הַמְּגִלָּה֙ וְאֶת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֨ר כָּתַ֥ב בָּר֛וּךְ מִפִּ֥י יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר ׃ כח שׁ֥וּב קַח־לְךָ֖ מְגִלָּ֣ה אַחֶ֑רֶת וּכְתֹ֣ב עָלֶ֗יהָ אֵ֤ת כָּל־הַדְּבָרִים֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים אֲשֶׁ֣ר הָי֗וּ עַל־הַמְּגִלָּה֙ הָרִ֣אשֹׁנָ֔ה אֲשֶׁ֥ר שָׂרַ֖ף יְהוֹיָקִ֥ים מֶֽלֶךְ־יְהוּדָֽה ׃

מדוע לכתוב מחדש?
בשביל הדורות הבאים. שיידעו עד כמה הייתה מושחתת יהודה ועל שום מה נחרבה. אומרים שהספר שנכתב מחדש אינו אלא מגילת "איכה".
----------
לדברים הכתובים יש משמעות מיוחדת. הנביאים ידעו זאת, השרים ידעו זאת וגם המלך ידע זאת.
מסתבר שגם שריפה של ספרים לא מוחקת את הכתוב בהם.
העם שלנו יכול להעיד על כך עוד מימי ירמיהו ועד המאה העשרים עת ניסו הנאצים לשרוף את הספרים של היהודים.
כל שלטון צריך לדעת שספרים אפשר לשרוף, למחוק, להתעלם מהם וכו`, אבל על הסופרים יהוה שומר.
----------
מעניין מה היה עושה בנימין נתניהו לאותו `יהודי בן נתניהו` אם היה בא אליו עם נבואות הזעם כתובות בספר.
אני מניח שהוא לא היה מפרסם את זה ב"ישראל היום".
----------
אני מביא כאן קטע שכתב ברטולד ברכט, נוצרי, מראשי המתנגדים למשטר הנאצי:

שריפת הספרים
==========
כשהמשטר ציווה, ספרים עם ידיעות מזיקות
לשרוף בפומבי, ומכל כוון
שוורים אולצו למשך עגלות מלאות ספרים
אל המדורות, גילה סופר אחד
אשר נרדף לגולה, אחד הטובים, תוך בדיקת
רשימת הנשרפים, בפלצות גמורה
שספריו נשכחו. הוא מהר אל שולחן־הכתיבה
ועל כנפי הזעם כתב מכתב אל השליטים.
תשרפו אותי! כתב בעט מעופף, תשרפו אותי!
אל תעשו לי את זה! אל תשאירו אותי בחוץ! האם לא
ספרתי תמיד את האמת בספרי? ועכשיו
אתם מציגים אותי שקרן! אני מצוה עליכם:
תשרפו אותי!