סופה של האמת להתגלות - ירמיהו ל"ו |מני גל

מאת: מני גל ; עיבוד תמונה יונה ארזי ת.פרסום: 15/03/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וַיְצַוֶּה יִרְמְיָהוּ אֶת בָּרוּךְ לֵאמֹר: אֲנִי עָצוּר, לֹא אוּכַל לָבוֹא בֵּית יְהוָה!

ירמיהו עצור – כך הוא אומר לתלמידו ברוך בן נריה. האם כבר בימי יהויקים הוכנס ירמיהו לכלא, או שמא `עצור` משמעו נחבא מפחד השלטון? קשה לדעת. מכל מקום, לירמיהו אין אפשרות לגשת בעצמו אל המלך או אל שרי יהודה והביא את מסריו הנבואיים. ירמיהו נאלץ להשתמש בטכניקה, שלא היתה מקובלת עליו לפני כן – להעלות את דבריו על הכתב, להסתייע לשם כך בברוך הסופר, ולמסור לידי ברוך את המגילה, שיוכל לבוא עמה לפני העם ולקרוא את הכתוב בה.

סופר המקרא אינו מטיל ספק באמינות הטקסטים שמעלה ברוך על הכתב. ברוך לא רק כתב מפי ירמיהו ממש. מה שמסר לו ירמיהו הם `כל דברי ה``:

וַיִּכְתֹּב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו עַל מְגִלַּת סֵפֶר.

ברוך מוצא את העיתוי הנכון ביותר לקריאת הדברים בפני העם. הוא אינו נזקק לכינוס חירום של העם, מה שאולי לא היה יכול לבצע. הוא מנצל את ההתכנסות החגיגית של אנשי ירושלים וערי השדה בבית המקדש ביום הצום של החודש התשיעי. חצר המקדש נמצאת בסמכות הכוהנים, ולאנשי המלך יש פחות יכולת למנוע מאנשים לשאת דבריהם בפני הקהל.

מה היה כתוב במגילה?

קַח לְךָ מְגִלַּת סֵפֶר, וְכָתַבְתָּ אֵלֶיהָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה וְעַל כָּל הַגּוֹיִם מִיּוֹם דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ, מִימֵי יֹאשִׁיָּהוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה.

באותן עשרים ושלשו שנים מאז החל ירמיהו להינבא ועד השנה הרביעית ליהויקים הספיק ירמיהו גם לבטא את זעם האל על חטאי הפולחן והמוסר של העם וגם להזהירו מהרפתקאות מדיניות, שקלעו את מדינת יהודה הקטנה בין מלתעותיהן של אשור, מצרים, ולבסוף בבל.

מי ששומע את הדברים, ולוקח אותם מאד ברצינות, הוא מיכיהו בן גמריהו בן שפן, והוא טורח להביא את תוכנם בפני שרי המלך יהויקים. גם השרים נבהלים מאד מתוכן המגילה, אך היות ולא ראוה במו עיניהם, הם מבקשים להשיג את הטקסט המקורי, פן סולף בסגנון ה-fake-news. וכך נשלח בנו של נתניהו, האמון, כידוע לנו, על חקר האמת, אל ברוך, ומבקשו לבוא עם המגילה אל ארמון המלך. מעניין שאיש לא מטיל ספק באותנטיות של המגילה עצמה.

העסק עולה מדרגה, כשהשרים שומעים במו אזניהם את ברוך קורא את המגילה, והם מחליטים להביאה לפני המלך בכבודו ובעצמו. אגב, יכולים היו שרים אלה להחליט, מטעמיהם שלהם, להסתיר את האירוע מיהויקים, ולא לספר לו על כך. לפני שהם עושים זאת הם מבקשים לוודא פעם נוספת את תהליך כתיבת המגילה – אולי משהו מהמסר נשתבש בתהליך...

הַגֶּד נָא לָנוּ, אֵיךְ כָּתַבְתָּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּיו?

וברוך מספר להם:

מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ.

כלומר – הדברים נכתבו תוך כדי שמיעת דיבורו של הנביא, ולא שוחזרו מהזיכרון.

השרים מבינים איזו `פצצה` נמצאת בידיהם. קשה לנבא מה יעשה יהויקים משישמע את הדברים האלה, ולכן:

וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל בָּרוּךְ: לֵךְ, הִסָּתֵר, אַתָּה וְיִרְמְיָהוּ, וְאִישׁ אַל יֵדַע אֵיפֹה אַתֶּם!

כלומר – המגילה שתוכנה אומת כדברי אלוהים תושמע באוזני המלך ללא כל חוכמות, ואם יזעם יהויקים, יש להסתיר את האנשים שעסקו ביצירתה – הנביא ששמע את דברי ה`, והסופר שהעלה מפיו את הדברים על הכתב.

המלך, ביוזמתו, קורא לבן נתניהו לבוא אליו עם המגילה, וזה קורא אותה בפני המלך, כשהרים ניצבים במקום, מה שלא יאפשר למלך להתעלם ממה ששמעו אוזניו.

במצוות המלך נקראים כל דפי המגילה, ואחר נקרעים ומושלכים אל האש. זו תגובתו של המלך, ושל חלק מהשרים, שהיו נוכחים במעמד הדרמטי הזה, אינם מוחים, כדרכן של כבשים לשתוק.

וְלֹא פָחֲדוּ, וְלֹא קָרְעוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם, הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו, הַשֹּׁמְעִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

אך היו גם צדיקים באותה סדום:

וְגַם אֶלְנָתָן וּדְלָיָהוּ וּגְמַרְיָהוּ הִפְגִּעוּ בַמֶּלֶךְ לְבִלְתִּי שְׂרֹף אֶת הַמְּגִלָּה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם.

והמלך מגיב כמו שפחדו שיגיב:

וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ אֶת יְרַחְמְאֵל בֶּן הַמֶּלֶךְ וְאֶת שְׂרָיָהוּ בֶן עַזְרִיאֵל וְאֶת שֶׁלֶמְיָהוּ בֶּן עַבְדְּאֵל לָקַחַת אֶת בָּרוּךְ הַסֹּפֵר וְאֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, וַיַּסְתִּרֵם יְהוָה.

וכעת יש לנו מגילה, שאמינותה אינה מוטלת בספק, שחלק משרי המלך היו עדים לקריאת תוכנה באוזני המלך, ושחלק מהם אפילו מפגיע במלך להקשיב לדברי המגילה ולקחת אותם ברצינות. את האחראים ליצירת המגילה אין המלך יכול להעניש, אז מה הוא עושה? הוא כבר עשה, בתגובה ספונטנית לעיני שריו הוא שרף את המגילה. מה יקרה עכשיו?

המגילה איננה, אך אלוהים, ירמיהו וברוך עדיין בתמונה, ואין לשלישיה הזאת שום בעיה לשחזר את מה שנשרף:

וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֶל יִרְמְיָהוּ אַחֲרֵי שְׂרֹף הַמֶּלֶךְ אֶת הַמְּגִלָּה וְאֶת הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר כָּתַב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ לֵאמֹ: שׁוּב, קַח לְךָ מְגִלָּה אַחֶרֶת, וּכְתֹב עָלֶיהָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָרִאשֹׁנִים, אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַמְּגִלָּה הָרִאשֹׁנָה, אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה!

וירמיהו אכן עשה זאת. האם נמסרה המגילה שוב לידי יהויקים? לא היה צורך בכך, שכן המלך ידע היטב מה היה כתוב במגילה המקורית. אבל גרסה ב` של המגילה הכילה נספח חושב, שכנראה לא נמסר למלך:

וְיִרְמְיָהוּ לָקַח מְגִלָּה אַחֶרֶת, וַיִּתְּנָהּ אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ הַסֹּפֵר, וַיִּכְתֹּב עָלֶיהָ מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר, אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּאֵשׁ, וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה.

ומה היו אותם `דברים רבים כהמה`? האם מדובר בנבואות של אחרי אותה נקודת זמן, או שמא מדובר בנבואה המיוחדת של גורל המלך יהויקים?

לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה עַל יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה: לֹא יִהְיֶה לּוֹ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד, וְנִבְלָתוֹ תִּהְיֶה מֻשְׁלֶכֶת לַחֹרֶב בַּיּוֹם וְלַקֶּרַח בַּלָּיְלָה, וּפָקַדְתִּי עָלָיו וְעַל זַרְעוֹ וְעַל עֲבָדָיו אֶת עֲוֹנָם, וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם וְעַל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְאֶל אִישׁ יְהוּדָה אֵת כָּל הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם, וְלֹא שָׁמֵעוּ.

אפשר לשרוף רוב הזמן, למחוק, להצפין ולצנזר דברים שנאמרו, אך תוכנם כמעט תמיד יודלף ויועבר הלאה. האמת סופה להתגלות.