ירמיהו כיקיר הבבלים - ירמיהו מ' | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 19/03/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ירמיהו זכה למעמד מיוחד מצד הבבלים: הם העניקו לו חופש בחירה אם להישאר בארץ או להגיע לבבל ולחיות שם במעמד מיוחד כיקירם. הוא גם זכה לקבל מהם "ארוחה ומשאת". (לפני כן, הוא היה אזוק יחד עם אלה שהיו מיועדים לגלות לבבל).

מעניין איך ירמיהו מציג את הנימוק המוצהר שנתנו הבבלים לשחרורו: "ויקח רב טבחים לירמיהו ויאמר אליו: ה` אלהיך דיבר את הרעה הזאת אל המקום הזה...כי חטאתם לה` ולא שמעתם בקולו, והיה לכם הדבר הזה". מכאן משתמע שהבבלים אימצו את הגישה התיאולוגית של ירמיהו, שהחורבן נבע מחטאי העם ולא בגלל המרד נגדם. הנימוק הזה תמוה: מצד אחד ניבא ירמיהו חורבן ליהודה בעטיים של חטאיו (ובהם עבודה זרה) ומצד שני קרא לצדקיהו להיכנע לפני למלך בבל ולחדול למרוד בו. הרושם הוא שמלך בבל ושליחו רב הטבחים הבינו את המורכבות הנ"ל במסריו של ירמיהו כנביא ובכל זאת בחרו להדגיש (לפי גירסת ירמיהו) שהם העניקו לו מעמד מיוחד דוקא בגלל מסריו התיאולוגיים ולא משום שהתנגד למרד.

אני מסופק אם אכן היו אלה עיקר דבריו של רב הטבחים הבבלי לירמיהו וזאת בניגוד להרטום שפירש: "נבוזראדן [רב הטבחי] חוזר בקיצור על דברי נבואותיו של ירמיהו". סביר יותר שהוא זכה להוקרה מצד הבבלים, בגלל שהוא התנגד למרד נגדם ואף אמרו לו זאת. וזאת משלושה טעמים: ראשית, קשה להניח שהם צידדו בעמדת ירמיהו ששלל עבודת אלילים שהיתה מרכיב מרכזי בדתם ובתרבותם. בנבואה של ירמיהו על מפלת בבל נאמר: "לכן הנה ימים באים ופקדתי על פסילי בבל ...וכל חלליה יפלו בתוכה" – נ"א, 47.

שנית, ירמיהו טען באותה נבואה שהבבלים ייחסו לעוצמתם הצבאית את הניצחון על יהודה ועל עמים אחרים ולא ראו עצמם כשליחים של אלהים להענשת עם ישראל על חטאיו ("מפץ [פטיש] אתה לי, כלי מלחמה, וניפצתי בך גוים והשחתי בך ממלכות" – נ"א, 20). (עמדה דומה הביע ישעיהו כלפי האימפריה האשורית: "הוי אשור שבט אפי" – ישעיהו י`.) ואילו ניתן להבין מדבריו של רב הטבחים שבבל שימשה ככלי להענשת ממלכת יהודה. (כך הבין, למשל, אברבנאל את המשפט: "ויבא ויעש ה` כאשר דיבר").

שלישית, רב הטבחים מעלה את האפשרות שירמיהו יבחר להצטרף לגדליה בן אחיקם שהיה פרו - בבלי והתמנה על ידם כמנהיג שארית הפליטה ביהודה. ואכן ירמיהו הצטרף אליו – פסוק 6 (וכן ראו פרק לט`, 13 -14.) (פרקנו מסמיך את מינוי גדליה בן אחיקם למנהיג על ידי הבבלים לסיפור האפשרויות שהעמיד רב הטבחים בפני ירמיהו. יוסף מתתיהו מתאר תחילה בקדמוניות היהודים את מינוי גדליה בן אחיקם למושל על ידי רב הטבחים ומיד מספר ששחרר את ירמיהו מהכלא ועל הבחירה שהעמיד בפניו).

יתכן שירמיהו או עורכיו בחר/ו להציג סלקטיבית את עמדת הבבלים על היחס המיוחד שהם העניקו לו, כדי למנוע לזות שפתיים נגדו מצד העם שהוא היה בעצם מעין משת"פ של הבבלים, שהרי הוא התנגד נחרצות למרד של צדקיהו בבבל. (כזכור, בעת המצור על ירושלים הוא הואשם בפגיעה במורל הלוחמים נגד בבל וגם חשדו בו שהוא התכוון לערוק לצבא האויב).

ירמיהו בחר להישאר בארץ כדי לחזק את שארית הפליטה. הוא לא רצה להצטרף לאליטה שהוגלתה שרובה שנאה אותו וגם כמעט המיתה אותו. הוא גם לא רצה לחיות במעמד מיוחד בבבל, דבר שהיה מנוגד לזהותו כנביא אמת וגם היה מאשר בעיני מבקריו שהוא התנגד למרד בבבל משיקולים אינטרסנטים. (ירמיהו שראה את עצמו כנביא אמת הבדיל את עצמו קטיגורית מנביאי השקר שפעלו לדעתו כנביאי חצר משיקולים אישיים – תועלתיים, ושימשו שופר לעמדות של המלך ושכבת ההנהגה במלכות יהודה).

במחשבה שניה, הגעתי לתובנה אחרת ביחס לדברי רב הטבחים לירמיהו, לפני שנתן לו חופש בחירה היכן להמשיך לחיות. הנציג של מלך בבל לא הזכיר את התנגדות ירמיהו למרד, כי לא רצה שבני עמו יוסיפו לראות בו משת"פ פרו – בבלי, שבגד בעמו. לכן טען שחטאי העם כלפי אלהים גרמו לחורבן של יהודה ובכך רמז שנבואות הפורענות של ירמיהו – התגשמו.

ההסבר הראשון מניח שירמיהו בחר לעוות את דברי רב הטבחים, כדי להגן על שמו הטוב. דבר זה אינו עולה בקנה אחד עם אישיותו של ירמיהו, שהיה איש אמת שדבק באמת שלו, גם אם סיכנה את חייו. ההסבר השני מקבל כאמין את הדיווח של ירמיהו (או עורכיו) על דברי רב הטבחים, שייחס את החורבן של יהודה בידי בבל לחטאי העם כלפי האל. אולם, כאמור לעיל, ההסבר הזה לוקה בחסר.

הערה

ברשימה הנ"ל ניסיתי להתמודד עם התמיהה שמעוררים דבריו של רב הטבחים, שקשר את החורבן שהצבא שלו הביא על ממלכת צדקיהו לחטאי העם כלפי אלהים. מעניין שפרשנים לא תמהו על דבריו. הרטום, כזכור, חשב שרב הטבחים הביא בקיצור את נבואותיו של ירמיהו. טענה זו אינה מדוייקת כי דבריו אינם כוללים התייחסות מפורשת להתנגדות של ירמיהו למרד של צדקיהו והקואליציה של עמי האיזור נגד בבל (פרק כ"ז). והרי ברור שירמיהו זכה למעמד מיוחד אצל הבבלים בגלל זה.

אברבנאל חשב שדבריו של רב הטבחים מתייחסים הן לנבואות הפורענות של ירמיהו על חטאי העם והן להתנגדות שלו למרד נגד האימפריה הבבלית. יתרה מזו: הוא חשב שירמיהו קיבל יחס מיוחד מהבבלים דווקא בגלל שהתנגד למרד נגדם: "ולכן היה נבוכדנצר ושריו אוהבים לירמיהו בעד שמועתו [כמטיף נגד המרד נגדם] ואולי שעל זה עצמו אמר נבוזראדן כי חטאתם לה` ולא שמעתם בקולו שהחטא הוא שציוה אותם לעבוד את מלך בבל ולהיכנע לפניו והם לא שמעו בקולו ולכן היה להם הדבר הזה מהחורבן. ואמר נבוזראדן לירמיהו שבעבור שהוא היה מנבא לעבוד את מלך בבל, לכך פתח אותו מהאזיקים...ואם ירצה לבוא עמו לבבל יבוא וייטב לו ואם רע בעיניו לבוא בבלה ילך וישב במקום אשר ירצה". יוצא שגם אברבנאל לא תמה מדוע רב הטבחים לא הזכיר במפורש שהם מעניקים לירמיהו מעמד פריבילגי בגלל שהתנגד למרד נגדם.