הָבְקְעָ֖ה הָעִֽיר - ירמיהו ל"ט | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה מתוך ALBA BIBLE תנך בשפה הקסטיליאנית, מאה 15 ת.פרסום: 23/03/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הבבלים שמים מצור על ירושלים.
זה לוקח שנה וחצי והעיר נפרצת.
התאריך:

ב בְּעַשְׁתֵּֽי־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ לְצִדְקִיָּ֔הוּ בַּחֹ֥דֶשׁ הָרְבִיעִ֖י בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֑דֶשׁ הָבְקְעָ֖ה הָעִֽיר ׃

תשעה בתמוז.
----------
ומה עושה המלך צדקיהו? הוא לא מאכזב ופועל בדיוק כמצופה ממלך פחדן (כך הגדרתי אותו בפרק הקודם):

ג וַיָּבֹ֗אוּ כֹּל שָׂרֵ֣י מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וַיֵּשְׁב֖וּ בְּשַׁ֣עַר הַתָּ֑וֶךְ נֵרְגַ֣ל שַׂר־אֶצֶר סַֽמְגַּר־נְב֞וּ שַׂר־סְכִ֣ים רַב־סָרִ֗יס נֵרְגַ֤ל שַׂר־אֶ֨צֶר֙ רַב־מָ֔ג וְכָל־שְׁאֵרִ֔ית שָׂרֵ֖י מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל ׃ ד וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר רָאָם צִדְקִיָּ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה וְכֹ֣ל׀ אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וַֽיִּבְרְחוּ וַיֵּצְא֨וּ לַ֤יְלָה מִן־הָעִיר֙ דֶּרֶךְ גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ בְּשַׁ֖עַר בֵּ֣ין הַחֹמֹתָ֑יִם וַיֵּצֵ֖א דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָֽה ׃

הוא רואה את שרי מלך בבל והמראה מביא אותו לידי בריחה. הוא וחיל המשמר שלו.
הוא לא נלחם כדי שההיסטוריה תזכור איזו גבורה ממנו אלא הוא בורח ומשאיר את העם מאחוריו. אין לי ספק שהוא הכין את מסלול הבריחה חודשים מראש.
לדעתי הוא לא רק משאיר את העם מאחוריו אלא גם את מלכותו.
נצר לבית דויד – פשוט פחדן.
----------
הבריחה נכשלת. המלך נתפס ומובא למלך בבל.
נבוכדנצר אינו מגלה רחמים. להיפך:

ו וַיִּשְׁחַט֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֜ל אֶת־בְּנֵ֧י צִדְקִיָּ֛הוּ בְּרִבְלָ֖ה לְעֵינָ֑יו וְאֵת֙ כָּל־חֹרֵ֣י יְהוּדָ֔ה שָׁחַ֖ט מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל ׃ ז וְאֶת־עֵינֵ֥י צִדְקִיָּ֖הוּ עִוֵּ֑ר וַיַּאַסְרֵ֨הוּ֙ בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם לָבִ֥יא אֹת֖וֹ בָּבֶֽלָה ׃

כל מי שהיה עם צדקיהו נשחט לעיניו. עם תום השחיטה, דוקרים את עיניו של צדקיהו, הופכים אותו עיוור ומשליכים אותו לכלא בבל.
צדקיהו שהיה עיוור למציאות הופך לעיוור במציאות שזיכרון הראייה האחרון שלו הוא משפחתו הנשחטת לעיניו.
----------
ובינתיים בירושלים:

ח וְאֶת־בֵּ֤ית הַמֶּ֨לֶךְ֙ וְאֶת־בֵּ֣ית הָעָ֔ם שָׂרְפ֥וּ הַכַּשְׂדִּ֖ים בָּאֵ֑שׁ וְאֶת־חֹמ֥וֹת יְרוּשָׁלִַ֖ם נָתָֽצוּ ׃

ניתוץ החומות ושריפת בית המלך ובתים נוספים (לא יודע מה זה בדיוק `בית העם`, כנראה שאר הבתים בירושלים)

ט וְאֵת֩ יֶ֨תֶר הָעָ֜ם הַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּעִ֗יר וְאֶת־הַנֹּֽפְלִים֙ אֲשֶׁ֣ר נָפְל֣וּ עָלָ֔יו וְאֵ֛ת יֶ֥תֶר הָעָ֖ם הַנִּשְׁאָרִ֑ים הֶגְלָ֛ה נְבֽוּזַר־אֲדָ֥ן רַב־טַבָּחִ֖ים בָּבֶֽל ׃

כל מי שנשאר בעיר ועדיין חי מוגלה לבבל.

י וּמִן־הָעָ֣ם הַדַּלִּ֗ים אֲשֶׁ֤ר אֵין־לָהֶם֙ מְא֔וּמָה הִשְׁאִ֛יר נְבוּזַרְאֲדָ֥ן רַב־טַבָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה וַיִּתֵּ֥ן לָהֶ֛ם כְּרָמִ֥ים וִֽיגֵבִ֖ים בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא ׃

וכל העניים והדלים, מקבלים נכסים בארץ ישראל, אותם הם מצווים לגדל ולטפח כדי להעלות מס לבבל.
----------
ומה עם ירמיהו?
עליו מצווה נבוכדנצר לשמור. אין ספק שהשמועה על עמדתו של ירמיהו בעד כניעה ונגד מרד הייתה ידועה גם חוץ לירושלים ועל כן הוא זוכה ליחס מיוחד:

יא וַיְצַ֛ו נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל עַֽל־יִרְמְיָ֑הוּ בְּיַ֛ד נְבוּזַרְאֲדָ֥ן רַב־טַבָּחִ֖ים לֵאמֹֽר ׃ יב קָחֶ֗נּוּ וְעֵינֶ֨יךָ֙ שִׂ֣ים עָלָ֔יו וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֣וּמָה רָּ֑ע כִּ֗י ֯אִם כַּֽאֲשֶׁר֙ יְדַבֵּ֣ר אֵלֶ֔יךָ כֵּ֖ן עֲשֵׂ֥ה עִמּֽוֹ ׃

----------
ומי עוד זוכה להגנה?

טז הָל֣וֹךְ וְאָמַרְתָּ֡ לְעֶבֶד־מֶ֨לֶךְ הַכּוּשִׁ֜י לֵאמֹ֗ר כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִי֩ ֯מֵבִי אֶת־דְּבָרַ֜י אֶל־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את לְרָעָ֖ה וְלֹ֣א לְטוֹבָ֑ה וְהָי֥וּ לְפָנֶ֖יךָ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא ׃ יז וְהִצַּלְתִּ֥יךָ בַיּוֹם־הַה֖וּא נְאֻם־יְהוָ֑ה וְלֹ֤א תִנָּתֵן֙ בְּיַ֣ד הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה יָג֖וֹר מִפְּנֵיהֶֽם ׃ יח כִּ֤י מַלֵּט֙ אֲמַלֶּטְךָ֔ וּבַחֶ֖רֶב לֹ֣א תִפֹּ֑ל וְהָיְתָ֨ה לְךָ֤ נַפְשְׁךָ֙ לְשָׁלָ֔ל כִּֽי־בָטַ֥חְתָּ בִּ֖י נְאֻם־יְהוָֽה ׃

כן כן. אותו `עבד מלך הכושי` שהוציא את ירמיהו מבור המוות.
הוא זוכה להגנה כי `בטח ביהוה.
הוא `בטח ביהוה" במובן שגילה חוש צדק וחמלה כלפי ירמיהו. הינה עוד מסר שהביטחון ביהוה אינו עניין של תפילה או קורבנות, אלא עניין של מעשים והתנהלות בין אנשים.
----------
ומה עם בית המקדש?
הזמן שלו עוד יגיע.
----------
נהוג לומר על ספינה שטובעת שעכברים עוזבים אותה ראשונים.
קברניטים אמתיים נשארים אחרונים.
צדקיהו נהג כעכבר.
ירמיהו נשאר עם העם בירושלים:

יד וַיִּשְׁלְחוּ֩ וַיִּקְח֨וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֜הוּ מֵחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֗ה וַיִּתְּנ֤וּ אֹתוֹ֙ אֶל־גְּדַלְיָ֨הוּ֙ בֶּן־אֲחִיקָ֣ם בֶּן־שָׁפָ֔ן לְהוֹצִאֵ֖הוּ אֶל־הַבָּ֑יִת וַיֵּ֖שֶׁב בְּת֥וֹךְ הָעָֽם ׃

ועל `גדליהו בן אחיקם` עוד צמים עד היום.
זה סיפור לפרקים הבאים!