דינמיקה של ציבור במצב טראומטי - ירמיהו מ"ב| מני גל

מאת: מני גל התמונה PIXABAY ת.פרסום: 27/03/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

התנ"ך אינו צריך לדווח לנו ישירות על מצבי הרוח בקרב האוכלוסיה ששרדה את החורבן בממלכת יהודה, ולא על השפעת מצבי הרוח האלה על ההחלטות שציבור זה עושה. קריאה פשוטה של `מה אמרו` ושל `מה עשו` אותם שורדים פורשת בפנינו תמונה נבוכה ומבולבלת, קרועה ומפוצלת של ציבור, שרגשות הפחד והאשמה משחקים בו משחק עגום:

וַיֹּאמְרוּ אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא: תִּפָּל נָא תְחִנָּתֵנוּ לְפָנֶיךָ, וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּעַד כָּל הַשְּׁאֵרִית הַזֹּאת, כִּי נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה, כַּאֲשֶׁר עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֹתָנוּ, וְיַגֶּד לָנוּ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר נֵלֶךְ בָּהּ, וְאֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה.

הציבור, ובראשו האנשים שלקחו חלק פעיל בלחימה, מגיע אל הנביא, ומתחנן בפניו, שיתפלל לאלוהים בעד אותו ציבור. תחת הרושם הכבד של מתי המעט שנותרו אחרי החורבן, הם ממתינים להנחיה אלוהית, כדי לדעת מה עליהם לעשות.

וְהֵמָּה אָמְרוּ אֶל יִרְמְיָהוּ: יְהִי יְהוָה בָּנוּ לְעֵד אֱמֶת וְנֶאֱמָן, אִם לֹא כְּכָל הַדָּבָר אֲשֶׁר יִשְׁלָחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלֵינוּ כֵּן נַעֲשֶׂה, אִם טוֹב וְאִם רָע - בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ שֹׁלְחִים אֹתְךָ אֵלָיו, נִשְׁמָע, לְמַעַן אֲשֶׁר יִיטַב לָנוּ, כִּי נִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ.

בדברים אלה מכריזים האנשים, כי ישמעו בקול האל, יהיה אשר יהיה תוכן דבריו.

בחלוף עשרה ימים מביא ירמיהו מסר מרגיע מהיושב במרומים, ובו מורה האל לשורדי ממלכת יהודה להישאר על אדמתם, ומבטיח להם רחמים והגנה. האל אומר במפורש כי כבר ניחם על הרעה שהביא על יהודה. מה הם צריכים יותר מזה? אלוהים לא מסתפק בכך, אלא חוזר ומזהיר מה יקרה להם אם יחליטו לנטוש את ארץ ישראל ולרדת מצרימה.

נקודת הזמן בה אנו נמצאים היא כבר אחרי החורבן, מה שאומר, שאלוהים כבר מימש את איומיו הקודמים. הדבר מקנה תוקף מחוזק לאיומים החדשים שמפזר האל.

אנשי יהודה כבר הצהירו שמה שיאמר להם האל – הם יקבלו ויעשו. עצם פנייתם אל ירמיהו בבקשה שיתפלל אל אלוהים עבורם צריכה היתה להעיד על כך, שגם הם סבורים, שהחורבן הנורא שבא על ממלכת יהודה הוא תוצאה של זעם האל.

תחילתו של הפרק הבא תראה לנו, שאמונה זו בניהול העניינים על ידי אלוהים לא היתה עמוקה דיה, כדי להתגבר על הפחדים שנבעו מהמציאות הקשה בה היו מצויים.