עַד־הֵ֖נָּה דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָֽהוּ - ירמיהו נ"ב | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה © Can Stock Photo / focalpoint ת.פרסום: 09/04/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הפרק האחרון בספר ירמיהו.
ירמיהו כלל לא מוזכר בפרק. הוא סיים את נבואתו בפרק הקודם (עַד־הֵ֖נָּה דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָֽהוּ):

סד וְאָמַרְתָּ֗ כָּכָה תִּשְׁקַ֨ע בָּבֶ֤ל וְלֹֽא־תָקוּם֙ מִפְּנֵ֣י הָרָעָ֗ה אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מֵבִ֥יא עָלֶ֖יהָ וְיָעֵ֑פוּ עַד־הֵ֖נָּה דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָֽהוּ ׃
----------
הפרק מוקדש לתבוסת המלך צדקיהו בפני הבבלים וחורבן ירושלים ובייחוד בית המקדש מחד, ולכבוד שמקבל מנהיג יהודה הגולה בבבל מאידך.
לתבוסת צדקיהו והחורבן מקדיש הפרק 30 פסוקים.
למצבו של מלך יהודה בבבל מקדיש הפרק 4 פסוקים.
----------
החורבן מתואר בפרטי פרטים. החומות, הבתים, כלי המקדש, פירוט מספר האנשים המוגלים לבבל, פירוט שחיטת האליטה, פירוט שחיטת משפחת צדקיהו ודקירת עיניו – תיאורים פלסטיים נטולי רגש. כמו דיווח חדשותי.
והתיאור הקצר של מצב מנהיג יהודה בבבל עומד מנגד, לכאורה כהתרסה:

לא וַיְהִי֩ בִשְׁלֹשִׁ֨ים וָשֶׁ֜בַע שָׁנָ֗ה לְגָלוּת֙ יְהוֹיָכִ֣ן מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה בִּשְׁנֵי֤ם עָשָׂר֙ חֹ֔דֶשׁ בְּעֶשְׂרִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה לַחֹ֑דֶשׁ נָשָׂ֡א אֱוִ֣יל מְרֹדַךְ֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֜ל בִּשְׁנַ֣ת מַלְכֻת֗וֹ אֶת־רֹאשׁ֙ יְהוֹיָכִ֣ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה וַיֹּצֵ֥א אוֹת֖וֹ מִבֵּ֥ית ֯הַכְּלִיא ׃ לב וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ טֹב֑וֹת וַיִּתֵּן֙ אֶת־כִּסְא֔וֹ מִמַּ֗עַל לְכִסֵּ֧א ֯מְלָכִים אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בְּבָבֶֽל ׃ לג וְשִׁנָּ֕ה אֵ֖ת בִּגְדֵ֣י כִלְא֑וֹ וְאָכַ֨ל לֶ֧חֶם לְפָנָ֛יו תָּמִ֖יד כָּל־יְמֵ֥י חַיָּֽו ׃ לד וַאֲרֻחָת֗וֹ אֲרֻחַת֩ תָּמִ֨יד נִתְּנָה־לּ֜וֹ מֵאֵ֧ת מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמ֖וֹ עַד־י֣וֹם מוֹת֑וֹ כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽיו ׃

ממש אידיליה.
יהויכין, מלך יהודה בגלות, מוצא מהכלא, מקבל מקום של כבוד בשולחנו של מלך בבל, וזוכה לארוחה יומיומית מידו של המלך.
----------
גלות צמודה ל`סיר הבשר` מול מוות וחורבן בארץ ישראל.

זהו האפילוג של ספר ירמיהו.
מהתחתית הזו, של גלות נהנתנית מחד וחורבן בארץ ישראל מאידך, אפשר רק לעלות.

וכשעולים, רצוי לזכור את נבואות האמת של ירמיהו ואת קריאתו הקבועה להקמת חברה מוסרית המושתתת על חוקה, צדק, משפט וצדקה (חמלה), כי תמיד אפשר שוב לרדת.