הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה? ירמיהו נ' |מני גל

מאת: מני גל התמונה ויקיפדיה, נבואיד , צילום - Jona lendering(Own work) המוזיאון הבריטי ת.פרסום: 09/04/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

נבואת חורבן בבל צופה לבירת האימפריה הבבלית עתיד נורא, של `לא יהיה כלום`. האמנם זה מה שקרה?

נצטט מתוך הערך `בבל` בויקיפדיה:

לאחר שעברה תלאות שונות, נכבשה העיר בשנת 539 לפנה"ס על ידי כורש מלך פרס. תחת כורש ויורשו דריווש הראשון, נעשתה בבל למרכז של לימוד והתקדמות מדעית. מלומדים בבלים שרטטו מפות כוכבים והניחו את היסודות לאסטרונומיה ולמתמטיקה המודרניות.

כתבה על כתובת נבונאיד באתר `הידברות` מוסיפה לנו מעט פרטים:

מקור ארכיאולוגי אמין למה שהתרחש באותן שנים אחרונות של ממלכת בבל, נמצא בכתובת בבלית הידועה בשם "הכרוניקה של נבונאיד". היא נכתבה על ידי סופר בבלי עצמאי, על לוח חימר, ומתארת תקופה רבת-שנים, מימי מלכותו של נבונאיד, אחרון מלכי בבל (אם לא נספור את בלשצאר), ועד הזמן שבבל כבר נשלטה על ידי מלכי פרס ומדי. הכתובת נרכשה בשנת 1879 מסוחרי עתיקות על ידי המוזיאון הבריטי, שם היא מוצגת, ומשערים שהיא נמצאה בין חורבות העיר בבל. תוכן הכתובת מציין את יציאתו של נבונאיד לשהייה הממושכת בתימא שבמדבר הערבי, את פלישתו של כורש לבבל, כשלונם של הבבלים בקרבות מול צבא כורש, כיבוש סיפר, וכיבוש העיר בבל "ללא קרב", כדברי הכתובת.

בשנת 1879 התגלתה בהריסות העיר בבל, בעיראק של ימינו, כתובת בבלית של כורש על גליל עשוי טין, ובה הוא מצהיר על שיקום מקדשים והשבת אלים שבויים למקומם. בהכרזה נאמר:

"אנוכי כורש מלך בבל המלך הגדול, המלך העז, מלך בבל, מלך שומר ואכד
מלך ארבע כנפות הארץ, בן כמבוזי המלך הגדול,
מלך אנשן, בן בנו של כורש הגדול מלך אנשן,
יוצא חלציו של שִשפִּש המלך הגדול מלך אנשן, זרע מלכים,
אשר בֵּל ונַבּוּ אוהבים את שלטונו ואשר לחדוות לבם רוצים בממשלתו.
כאשר נכנסתי בידידות לבבל וכוננתי בשמחה ובגיל את מושב המלכות
בהיכל המושל, מַרְדֻךְּ האדון הגדול, הפך את תושבי בבל הרבים
לאהבה אותי וביקשתי לעבוד אותו מדי יום ביומי.
צבאותי העצומים התהלכו בשלום בקרב בבל,
לא התרתי לאיש להפריע את שלומם של אנשי שומר ואכד.
דאגתי לשלום בבל ובשאר ערי הקודש.
בני בבל, שמח לבם בהסירי את העול המוטל עליהם שאינו הולם אותם.
את בתיהם שהתיישנו תיקנתי ושמתי קץ לסבלם.
מַרְדֻךְּ האדון הגדול שמח וביד נדיבה ברך אותי -
את כורש המלך הירא, בן כמבוזי בני יוצא חלצי ואת כל צבאי,
ואנו בשלום לפניו הללנו היטב את אלוהותו הנעלה.
כל מלכי תבל, למן הים העליון ועד הים התחתון היושבים בחדרי מלכותם,
היושבים ב[...] כל מלכי ארץ המערב יושבי אהלים,
הביאו את מנחתם הגדולה לתוך בבל וינשקו את רגלי.
למן [...] ועד הערים אשור ושושן, אכד וארץ אשנונה
והערים זמבן, מתורנו, דיר וכל גבול ארץ הגותים שמעבר לחדקל,
אשר מקדשיהם היו חרבים מלפני כן,
החזרתי את האלים יושבים בתוכם, וכוננתי להם מקדש עולמים.
כינסתי את כל תושביהם והשבתי את מקום מגוריהם.
ואת אלוהי שומר אכד, אשר נבונאיד הביא לבבל על אפו ועל חמתו של אדון האלים -
בפקודת מַרְדֻךְּ האדון הגדול הושבתי אותם בשלום למשכנם - מושב שמחתם. "

אם כן, גורלה של בבל היה שונה ממה שחזה לה ירמיהו. לא נזקוף זאת לרעתו...