עתודים לפני צאן. - ירמיהו נ' | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה Image by Free-Photos from Pixabay ת.פרסום: 09/04/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

נבואת ירמיהו על חורבן בבל – בפועל: לקחים על ישראל.
אותה בבל שירמיהו ניסה לשכנע את מלכי יהודה השונים שלא למרוד בה ולא להילחם נגדה – עליה מנבא ירמיהו חורבן.
האסטרטגיה הכוללת של ירמיהו מתגלה – כניעה לבבל היא טובה משום שתמנע מצד אחד חורבן מידי בבל, ומצד שני בבל צפויה להיחרב בעצמה ולכן צריך להתכופף מולה עד יעבור זעם (או למעשה עד שהפרסים יחסלו אותה).
----------
אבל מלכי יהודה לא שמעו בקול הנביא, ויש לו מה להגיד על זה בפרק:

ו צֹ֤אן אֹֽבְדוֹת֙ ֯הָיֻ֣ה עַמִּ֔י רֹעֵיהֶ֣ם הִתְע֔וּם הָרִ֖ים *שֽׁוֹבְב֑וּם מֵהַ֤ר אֶל־גִּבְעָה֙ הָלָ֔כוּ שָׁכְח֖וּ רִבְצָֽם ׃

יהודה משולה לצאן שאיבד את דרכו – `צאן אבדות`.
ומדוע? משום שהרועים (המנהיגים) הטעו אותם וגרמו להם להתרוצץ בכל מיני מקומות – `מהר אל גבעה`, ובכך הרחיקו אותם מארץ ישראל עד שאיבדו אותה – `שכחו רבצם`.
----------
העם הוא כמו עדר צאן. עד כדי כך ירודה הייתה דעתו של ירמיהו על העם. עדר צאן שללא מנהיג הוא מתפזר:

יז ס שֶׂ֧ה פְזוּרָ֛ה יִשְׂרָאֵ֖ל אֲרָי֣וֹת הִדִּ֑יחוּ הָרִאשׁ֤וֹן אֲכָלוֹ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וְזֶ֤ה הָאַחֲרוֹן֙ עִצְּמ֔וֹ נְבוּכַדְרֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל ׃

ישראל היא אולי שה אחת אבל מפוזרת `שה פזורה`.
וכשהיא מפוזרת וחסרת מנהיגות אז היא מהווה מאכל לכל אריה שעובר לידה.
בעבר היה זה האריה האשורי שאכל את ממלכת ישראל ועכשיו זה האריה הבבלי שאכל את ממלכת יהודה.
עדר כבשים, ללא מנהיגות ראויה, מפוזר ומסוכסך המהווה מאכל לכל אריה מזדמן.
----------
ואיך היה רוצה הנביא לראות את עם ישראל לאחר חיסול בבל:

ח נֻדוּ מִתּ֣וֹךְ בָּבֶ֔ל וּמֵאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּ֖ים ֯יָצְאוּ וִהְי֕וּ כְּעַתּוּדִ֖ים לִפְנֵי־צֹֽאן ׃

צאו מבבל ותהיו כ`עתודים לפני צאן`.
עתודים הם התיישים (זכר העז) שהולכים לפני עדר הצאן ומכוונים את דרכו.
ירמיהו מצפה מעם ישראל לצאת מבבל לא כצאן כפי שהגיעו אליה אלא כ`עתודי צאן` – כלומר כעם שיודע את דרכו.
ומהי הדרך שמציע הנביא? לחפש את ציון!:

ד בַּיָּמִ֨ים הָהֵ֜מָּה וּבָעֵ֤ת הַהִיא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה יָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל הֵ֥מָּה וּבְנֵֽי־יְהוּדָ֖ה יַחְדָּ֑ו הָל֤וֹךְ וּבָכוֹ֙ יֵלֵ֔כוּ וְאֶת־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם יְבַקֵּֽשׁוּ ׃ ה צִיּ֣וֹן יִשְׁאָ֔לוּ דֶּ֖רֶךְ הֵ֣נָּה פְנֵיהֶ֑ם בֹּאוּ וְנִלְו֣וּ אֶל־יְהוָ֔ה בְּרִ֥ית עוֹלָ֖ם לֹ֥א תִשָּׁכֵֽחַ ׃

ירמיהו מצפה מהעם הבכיין שיושב בגלות ומחפש את דרכו ואת אלוהיו, שייקח את עצמו בידיים, יהפוך מ`כבשים אבדות` ל`עתודים לפני צאן` ויכוון את עצמו לציון, בחזרה.
----------
שאלה – איך עם בכיין, שהולך כצאן מפוזר לגולה יכול לחזור ולהיות מוביל ובטוח בעצמו?
התשובה – ציונות. כשזה יקרה, אז יקבלו ליוויי של יהוה (`ונלוו אל יהוה) אבל לא הובלה של יהוה.
הליוויי האלוהי הוא בעיניי (כאדם חופשי) הברית שעקרה הוא: צדק, משפט וצדקה (חמלה) – כלומר הליוויי האלוהי הוא בעצם בניית חברה מוסרית.
----------
חשוב לשים לב שירמיהו מדמה את האויבים של ישראל לאריות ואת ישראל לצאן.
את ישראל המשוקמת הוא אינו מדמה לאריות אלא ל`עתודים לפני צאן`.
עדיף בעיני ירמיהו עם שיודע את דרכו על פני בריונות וכוח – כידוע: אשור ובבל נכחדו!