חידת שיר השירים - מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה התמונה ויקיפדיה, נחלת הכלל, his is a photo of an exhibit at the Diaspora Museum, Tel Aviv - en:Beit Hatefutsot. The Note says: Minstrel playing before King solomon Illumination for the opening verse of Song of Songs, the Rothschild Mahzor, Manuscript on parchment. Florence, Italy, 1492. The Jewish Theological Seminary of America, New Yo ת.פרסום: 10/04/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

חידת שיר השירים

מיכאל פדידה

מהו שיר השירים? האם הוא לקט של:

א.     שירי אהבה

ב.     שירי חתונה

ג.      שירי רועים

ד.     שירי טבע ?

התשובה: כל האפשרויות נכונות. אבל האם יש משהו ששוזר את כל זרי השירים הנפלאים האלה, שלא נס ליחם, ליחידה אינטגרטיבית אחת?

הנה נסיון לפתרון החידה: השירים הם כולם פרי הזיות של נערה מתבגרת. היא מדמיינת שהיא מתאהבת ברועה ומנהלת איתו רומן דמיוני. מה היא הייתה אומרת לו לו פגשה אותו ומה הוא היה משיב לה. בסופו של דבר הם ינשאו ובחתונתם ישירו שירי חתונה, שאולי היה מקובל לשיר במקום מגוריה.

יש לשים לב שהיא מעולם לא פגשה את אביר נעוריה. היא מדמה שהוא דופק על פתח ביתה. היא פותחת לו לאחר היסוסים ואז מתברר לה שהוא חמק עבר. היא מסתובבת בעיר באמצע הלילה כדי לחפשו, אך לשוא. היא מעוררת את חשדם של השומרים בעיר שאף מכים אותה. היא מכריזה בראש חוצות על מחלתה: היא חולת אהבה.

המפתח לפתרון חידת שיר השירים מצוי בפרק הסיום שלו: "אחות לנו קטנה ושדים אין לה... אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז". האחים רואים שאחותם מתבגרת והם חוששים שאולי תשרך דרכיה וכבודם יפגע. הם מבחינים שהיא שקועה בהזיות על אהבה דמיונית והם לא רחוקים מהאמת.

משפט הסיום: "ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האיילים על הרי בשמים" שחוזר בניסוחים שונים לאורך המגילה חושף את הסוד שלה: האוהבים מעולם לא נפגשו וכל המגילה היא פרי רוחה הסוערת והרומנטית של נערה מתבגרת.

הטריגר לפרשנות הנ"ל היא משפט מתוך פירוש אבן עזרא על שיר השירים: "נערה...ראתה רועה [עובר] וחשקה בו והתאותה (בלבה) ואמרה: מי יתן וישקני פעמים רבות וכאילו שמע אותה".

הערה

האם מגילת שיר השירים היא אלגוריה ליחסי אלהים – עם ישראל, כפי שסברו חז"ל ופרשנים מסורתיים? נראה לי שהתשובה שלילית מהטעם הבא: בשיר השירים יש הדדיות בכינויי הדוד והרעיה: הנערה קוראת לאהוב שלה "דוד" והוא קורא לה "רעיה" . (או במקביל היא קוראת לו "אח" והוא קורא לה "אחות").

בכך שונה שיר השירים באופן מובהק מספרים אחרים במקרא בהם לא קיימת הדדיות דומה: אלהים מתייחס לעם ישראל כאל אשתו, אך עם ישראל לא מכנה את אלוהים "אישי". (יש רק מקרה אחד שבו על ישראל רואה עצמו כאשתו של אלהים: "והיה ביום ההוא נאום ה`, תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי והסירותי את שמות הבעלים מפיה" הושע ב, 18 – 19.)

לכן, כאמור, לא ניתן להתייחס לשיר השירים כאלגוריה ליחסים בין אלהים לעם ישראל.

דרך אגב, מקובל לקרוא את מגילת שיר השירים אצל האשכנזים בפסח, לא רק בגלל תיאורי האביב שבמגילה ("הנצנים נראו בארץ"), אלא בגלל היותה אלגוריה ליחסי אלהים – עם ישראל, שבאו לידי ביטוי ביציאת מצרים. ("זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך" – ירמיהו ב, 2). הוא הדין לגבי המנהג אצל עדות המזרח לקרוא את המגילה בערב שבת, שכן בשבת, לפי הקבלה, חלה התקרבות בין אלהים ("הדוד") לבין עם ישראל ("הרעיה").