עבר והווה בזיכרון יציאת מצרים מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה התמונה ויקיפדיה קיום מצוות סיפור יציאת מצרים על ידי הרבנים בבני ברק, מתוך הגדה שנדפסה בברלין בשנת 1740 ת.פרסום: 10/04/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

לוח השנה היהודי מלא בימי זיכרון. לא רק הצומות באים לרענן מחדש את הזיכרונות ההיסטוריים, אלא גם שלושת הרגלים וימי ספירת העומר. הפנייה של אלהים לעם ישראל לזכור אירועים מסויימים, חוזרת ונשנית בתורה פעמים רבות. חג הפסח דרך ההגדה של פסח הפך למוקד הזיכרון ההיסטורי שנקשר ליציאת מצרים ( השעבוד והגאולה).

בהגדה של פסח יש דגש על סיפור יציאת מצרים ("כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח") והנסים שעשה אלהים לעם ישראל. יש מגמה ברורה לעשות אקטואליזציה של חוויית יציאת מצרים (כולל חוויית העבדות): "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים," אם כי לא ברור מדוע.

את התשובה יש למצוא בצו הזיכרון בתורה שמדגיש את העבדות במצרים. הזיכרון הזה נועד לתת לעם ישראל מודל שלילי של חברה שאליה אסור להידמות וליצור חברה שמנוגדת קוטבית לחברה המצרית, שדואגת לשכבות החלשות בחברה. דוגמא: הדיבר של השבת בפרשת ואתחנן: "וזכרת כי עבד היית במצרים". (דומה שאין עוד עם בעולם – למעט אולי האפרו-אמריקנים באמריקה – שמיתוס התגבשותו לעם כולל עבדות, שאמור להשפיע עליהם להתייחס בצורה חיובית "לגר, ליתום ולאלמנה").

ניתן להאיר בצורה אחרת את הנ"ל. לזיכרון יציאת מצרים יש, איפוא, שני אספקטים. הראשון מתייחס לזכרון העבר שבא לידי ביטוי בשלושת הרגלים הקשורים ביציאת מצרים, בדגש על פסח.

השני מתייחס לזיכרון בהווה: מצוות מסויימות מנומקות בזיכרון העבדות במצרים: שבת (בדיבר בפרשת ואתחנן) , מתן מענק לעבד העברי בעת שחרורו (דברים ט"ו), הגנת הגר והאלמנה (המייצגים את האנשים החלשים בחברה) ועוד. קיום המצוות האלה הופכות את הזיכרון ההיסטורי למניע בהתנהגות בהווה. דבר זה מחיה את הזיכרון ההיסטורי והופך אותו לחלק מהתודעה בהווה. העבר וההווה מתמזגים בתודעה של המאמין ומזינים אהדדי.

כידוע יש שני צדדים בהעברת מסר – המשדר והקולט. הקולט אינו לוח חלק והוא מסנן במסננות שלו את המסר. הרשימה הנ"ל שמה דגש על הטקסטים, אבל עלינו גם לחקור מהן המשמעויות שייחסו להן מקבלי הטקסטים במהלך הדורות. מהי המשמעות, למשל, שמייחסים החרדים הדתיים הלאומיים או החילונים בישראל של היום לצו הזיכרון של יציאת מצרים והאם הם מתרגמים אותה לחיים החברתיים הנוכחיים שלהם. במלים אחרות, האם המסר נשאר רק חתום בקופסה סגורה רדומה של זיכרון העבר ואין לו רלוונטיות לחיים בהווה?

הערה

הרי ציטטות אחדות למצוות שמנומקות בזכרון יציאת מצרים:

-        "שמור את יום השבת...למען ינוח עבדך ואמתך כמוך. וזכרת כי עבד היית במצרים" (דברים ו).

-        "ועשית חג שבועות...ושמחת...אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי...והגר והיתום והאלמנה...וזכרת כי עבד היית במצרים" – דברים טז.

-        "וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים. כל אלמנה ויתום לא תענון" – שמות כב. "כאזרח יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך, כי גרים הייתם בארץ מצרים" – ויקרא יט.

-        "לא תטה משפט גר ויתום ולא תחבול בגד אלמנה וזכרת כי עבד היית במצרים" – דברים כד.

-        לקט, שכחה :" וזכרת כי עבד היית במצרים" – דברים כד.

-        איסור רבית: "את כספך לא תתן לו בנשך...אני ה` אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" – ויקרא כה.

-        תפילה בעת הבאת הביכורים: "...ויוציאנו ה` ממצרים...ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת...ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה" – דברים כו.

-        הנחייה כללית: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו" – ויקרא יח.

-        הדרישה לשחרור עבדים בימי ירמיהו נקשרה לעבדות מצרים: "כה אמר ה`...אנכי כרתי ברית את אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים מבית עבדים: מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר לך ועבדך שש שנים ושלחתו חפשי מעמך" – ירמיהו לד.