הניצולים בעם - יחזקאל ט' | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה התמונה pixabay ת.פרסום: 19/04/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

יחזקאל מוטס במראה הנבואה לירושלים, במסע אוירי מבבל כשהוא מוחזק בציצית ראשו בין שמים וארץ. בפרק הקודם הוא מדווח על החטא (עבודה זרה המתרחשת בבית המקדש ובסביבתו) ובפרק הזה - על ענשו.

לפני העונש, שיותיר הרוגים שיטמאו את המקדש, עוזבת אותו השכינה. מלאכת ההרג מוטלת על שישה אנשים המצויידים במפץ (גרזן, לפי תרגום השבעים). מתלווה אליהם, פקיד עם קסת במותניו שתפקידו לסמן את מצחות הצדיקים בתו כלשהו. אנשים אלה יהיו הניצולים היחידים מהרג שיפקוד את שאר העם: "זקן, בחור ובתולה, וטף ונשים" – פסוק 6. אות הוטבע על גופו של קין (לא צויין היכן) - "אות קין", כדי להוקיעו, אך גם כדי לשמור עליו, ואילו כאן התו שסומן על מצחות האנשים נועד לסמן את הצדיקים.

יחזקאל קורא לאלהים למנוע השמדה טוטאלית אך ללא הועיל, כי עוונו של עם ישראל גדול מנשוא: "עוון בית ישראל ויהודה גדול מאוד, ותימלא הארץ דמים, והעיר מלאה מוטה, כי אמרו: "עזב ה` את הארץ ואין ה` רואה".

הסיפא של הפסוק ( "כי אמרו וגו` ") מזכירה משפט דומה מאוד שנאמר בפרק הקודם על ידי שבעים הזקנים המעלים קטורת לכבוד ציורי אלילים שונים על קיר בחצר המקדש: "כי אומרים: אין רואה אותנו, עזב ה` את הארץ". הסרקזם של הנביא מובן. אלהים מאשר כביכול את דברי הכפירה שהשמיעו הזקנים: אתם נותרתם ללא הגנה, כי אני עוזב את הארץ, כפי שאמרתם, ומשאיר אתכם לגורלכם.

מהרישא של הפסוק: "ותימלא הארץ דמים" בתוספת השאלה של הנביא: "המשחית אתה את כל שארית ישראל...?" מזכירות את חטאו של דור המבול: "ויאמר: "ותשחת הארץ לפני האלהים ותימלא הארץ חמס". האיזכור של המבול אינו מקרי. כשם שהמבול השמיד את כל החוטאים למעט נוח ובני ביתו הצדיקים, גם כאן צפה יחזקאל שבקרוב כל עם ישראל יושמד, למעט מיעוט של הצדיקים שנאנקים מהעוול שנגרם להם.

בפועל החזון האפוקליפטי של יחזקאל לא התממש. אוכלוסית יהודה לא הושמדה על ידי הבבלים ושארית הפליטה כללה גם חוטאים. זאת אנו לומדים מירמיהו. בנוסף לרצח גדליה בן אחיקם, מדווח ירמיהו על כך שהפליטה שירדה למצרים המשיכה לחטוא בעבודה זרה. והוא מנבא להם השמדה טוטאלית: "למה אתם עושים רעה גדולה אל נפשותיכם להכרית לכם איש ואשה עולל ויונק מתוך יהודה לבלתי הותיר לכם שארית" – ירמיהו מד, 7. נוסח נבואה זו דומה מאוד לנבואת החורבן הטוטאלי שמופיעה בפרקנו, בפסוק 6. שתי הנבואות צופות בהשמדת התינוקות, שאמורים להמשיך את קיומו של העם.

החטא ועונשו בפרק מממש את העיקרון של מידה כנגד מידה: בגלל שהארץ מלאה בשפיכות דמים ("ותימלא הארץ בדמים"), קיבלו ששת שליחי החבלה פקודה למלא את חצרות בית המקדש בהרוגים: "ומלאו את את החצרות חללים".

הערות

1. הרעיון שהצדיקים המעטים יינצלו מהשמדה ויקימו חברה מאמינה וצודקת, מופיע אצל נביאים אחרים:

-        "עד אשר אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והאדמה תשאה שממה...ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער ...זרע קודש - מצבתה" – ישעיהו ו, 13.

-        "והיה כל אשר יקרא בשם ה` ימלט, כי בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה,...ובשרידים אשר ה` קורא" – יואל ג, 5.

-        "אפס כי לא השמד אשמיד את בית יעקב...והניעותי בכל הגוים את בית ישראל, כאשר ינוע בכברה...ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת" – עמוס ט, 8 – 11.

-        "והיה בכל הארץ נאום ה`, פי שנים בה יכרתו ויגועו. והשלישית יותר בה. והבאתי את השלישית באש וצרפתים...הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו. אמרתי עמי הוא והוא יאמר אלהי" – זכריה יג, 8 – 9.

-        "...וטהר את בני לוי וזקק אותם כזהב וככסף והיו לה` מגישי מנחה בצדקה...וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעושקי שכר שכיר, אלמנה ויתום ומטי גר" – מלאכי ג, 3 – 5.

2. מנין שהניצולים בפרקנו הם מעטים? יחזקאל מתלונן לאלהים שהוא עומד להשמיד כמעט את העם (פסוק 5), משמע שרק מעטים ינצלו. כמו כן, מספר שליחי החבלה גדול פי שישה מאיש הבדים, שתפקידו לסמן את הניצולים הצדיקים. (הצוות הממונה על ביצוע העונש מונה שבעה אנשים, מספר טיפולוגי. יתכן שיחזקאל ראה בחזונו שישה אנשי חבלה, כי החזון התרחש בשנה השישית לגלות יהויכין, בחודש השישי).