נוח, איוב ודנאל יחזקאל יד | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה התמונה canstockphto by leeser ת.פרסום: 26/04/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 זהו פרק שמטרים את הרעיון החשוב של יחזקאל על האחריות האינדיבידואלית, שיפותח בהרחבה בפרק י”ח: אלהים שופט כל אדם על פי מעשיו ולא על פי ההתנהגות החיובית או השלילית של אבותיו. עם ישראל בימיו חטא ולכן יביא אלהים חורבן כמעט טוטאלי עליו. גם אם היו בו צדיקים כמו נוח, דנאל ואיוב, הם היו ניצלים לבדם ולא היו מצילים אחרים, כולל בניהם ובנותיהם. הוא חוזר על הרעיון הזה ארבע פעמים בפרקנו.

יחזקאל פיתח את רעיון האחריות האישית כנגד הדעה שהיתה מקובלת על בני דורו, שבוטאה בפתגם: "אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" – י"ח, 2. לפי הרטום כוונת הפתגם היא שבני דורו ניסו להיתמם ולטעון שהם נענשים על חטאי אבותיהם ולא על חטאיהם (בדומה לנאמר במגילת איכה: "אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עוונותיהם סבלנו" – ה, 7).

לפי ההגיון של הפתגם הנ"ל, ניתן לכאורה להגיד שאם האבות יהיו צדיקים, זכותם תגן על הילדים שלהם ללא תלות בהתנהגותם. בא יחזקאל ושולל זאת: הגורל של דור הבנים תלוי אך ורק בהם ולא באבותיהם, גם אם הם צדיקים אולטימטיביים. והיות שהדור הנוכחי כולו חייב, הוא נדון לאבדון מרעב, חיות טורפות, חרב ודבר.

כזכור, ניסה אברהם לשכנע את אלהים לא להשמיד את סדום ועמורה, בטענה שיש בה צדיקים ושזה לא צודק שהם יענשו בגין הרשעים. אלהים מסכים לטיעון, אלא הוא טען שכולם חוטאים ולכן כולם ימותו. יחזקאל מתנגד לרעיון הנ"ל, והוא סבור שצדיקים מעטים בעם חוטא (שחטאיו משתווים לחטאי סדום) יכולים רק להציל את עצמם מעונש, אך אינם יכולים להציל אחרים. (בפרק ט"ז, טוען יחזקאל שחטאי יהודה כבדים מאלה של סדום).

יחזקאל מונה שלושה שמות של צדיקים: נוח, דנאל ואיוב. כולם אינם נמנים עם עם ישראל (ראו הערה). נשאלת השאלה מדוע הוא לא מנה צדיקים בני עם ישראל כמו משה ושמואל, שירמיהו מזכירם בהקשר דומה (טו, 1)? אחת התשובות היא שיחזקאל רצה להדגיש שרעיון האחריות האישית הוא אוניברסלי ולכן מנה צדיקים שאינם בני ברית. לי נראה שיש סיבה נוספת. יחזקאל חשב שעם ישראל מעוניין להידמות לעמי הסביבה ובהזכרת שמות של צדיקים נוכרים הוא הבהיר להם שהם אכן אינם שונים מהם בפן השלילי.

הערה

דנאל אינו כנראה דניאל מספר דניאל, שבשמו יש יוד עיצורית. יחזקאל מזכיר שוב את דנאל בנבואה שלו על צור ("הנה חכם אתה מדנאל" – כח, 3). אין להניח שמלך צור הכיר את דניאל העברי. לדעת פרשנים אחדים, דנאל היה כנראה צדיק נוכרי שהיה ידוע במזרח הקדום העתיק.