שיר וסיר הבשר - יחזקאל יא

מאת: עופר בורין התמונה - Image by RitaE from Pixabay ת.פרסום: 03/05/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין


`סיר הבשר` מקובל אצלנו כדימוי של יהודים היושבים בגלות ונהנים מאוכל משובח ופרנסה טובה, במקום לבוא לארץ ישראל ולחיות במדינת ישראל, ובכך להגשים את ייעודם.
אבל בפרק הזה אני מגלה `סיר בשר` שלא סיפרו לי עליו:

ג הָאֹ֣מְרִ֔ים לֹ֥א בְקָר֖וֹב בְּנ֣וֹת בָּתִּ֑ים הִ֣יא הַסִּ֔יר וַאֲנַ֖חְנוּ הַבָּשָֽׂר ׃

יהוה מראה ליחזקאל בחזונו, קבוצת בכירים (25 במספר) היושבים בירושלים, בפתח המזרחי של בית המקדש, וטוענים שאין סיבה לחשוש, אין צורך לבנות בתים חדשים כי ירושלים היא הסיר ואנחנו הבשר המוגן על-ידי הסיר.
ויהוה הופך את הקערה (תרתי משמע) על פיה:

ז לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ חַלְלֵיכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר שַׂמְתֶּ֣ם בְּתוֹכָ֔הּ הֵ֥מָּה הַבָּשָׂ֖ר וְהִ֣יא הַסִּ֑יר וְאֶתְכֶ֖ם הוֹצִ֥יא מִתּוֹכָֽהּ ׃
יא הִ֗יא לֹֽא־תִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ לְסִ֔יר וְאַתֶּ֛ם תִּהְי֥וּ בְתוֹכָ֖הּ לְבָשָׂ֑ר אֶל־גְּב֥וּל יִשְׂרָאֵ֖ל אֶשְׁפֹּ֥ט אֶתְכֶֽם ׃

החללים (המתים, או מעשי חילול השם) בירושלים הם הבשר, והסיר (ירושלים) לא מגן אלא שורף (מבשל) אתכם בתוכו.
----------
החזון ממשיך ואתו המסר העקרי:

יג וַֽיְהִי֙ כְּהִנָּ֣בְאִ֔י וּפְלַטְיָ֥הוּ בֶן־בְּנָיָ֖ה מֵ֑ת וָאֶפֹּ֨ל עַל־פָּנַ֜י וָאֶזְעַ֣ק קוֹל־גָּד֗וֹל וָאֹמַר֙ אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה כָּלָה֙ אַתָּ֣ה עֹשֶׂ֔ה אֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית יִשְׂרָאֵֽל ׃ פ יד וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר ׃ טו בֶּן־אָדָ֗ם אַחֶ֤יךָ אַחֶ֨יךָ֙ אַנְשֵׁ֣י גְאֻלָּתֶ֔ךָ וְכָל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל כֻּלֹּ֑ה אֲשֶׁר֩ אָמְר֨וּ לָהֶ֜ם יֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם רַֽחֲקוּ֙ מֵעַ֣ל יְהוָ֔ה לָ֥נוּ הִ֛יא נִתְּנָ֥ה הָאָ֖רֶץ לְמוֹרָשָֽׁה ׃

לפתע, אחד מהבכירים מת. תוך כדי החזון רואה אותו יחזקאל כשהוא מת.
יחזקאל נרעש ומבקש רחמים מיהוה.
ותשובת יהוה – כל אנשי ירושלים יחוסלו. הם, אנשי ירושלים, אומרים על הגולים בבבל שהם התרחקו מיהוה ו`לנו היא נתנה הארץ למורשה`- הם טועים בגדול.
החיים בארץ ישראל עם בית המקדש אינם מגינים עליהם. הארץ לא ניתנת למורשה ללא תנאי. התנאים הופרו, האנשים חוטאים, ולכן הם יחוסלו.
ולעומתם, אלה שבגלות, בהם אני תולה את תקוותי. כמו משל שקי התאנים של ירמיהו, התאנים הטובות, כאשר בארץ ישראל אנשים חוטאים, נמצאות בגלות:

טז לָכֵ֣ן אֱמֹ֗ר כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ כִּ֤י הִרְחַקְתִּים֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְכִ֥י הֲפִֽיצוֹתִ֖ים בָּאֲרָצ֑וֹת וָאֱהִ֤י לָהֶם֙ לְמִקְדָּ֣שׁ מְעַ֔ט בָּאֲרָצ֖וֹת אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ שָֽׁם ׃ ס יז לָכֵ֣ן אֱמֹ֗ר כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ וְקִבַּצְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הָ֣עַמִּ֔ים וְאָסַפְתִּ֣י אֶתְכֶ֔ם מִן־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר נְפֹצוֹתֶ֖ם בָּהֶ֑ם וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֖ם אֶת־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל ׃

בגלות, בה אין בית מקדש, יהוה הופך למעין `מקדש קטן` לכל אחד.
המושג `מקדש קטן` הפך ביהדות לשם נרדף לבית כנסת או לבית מדרש. מעין חלופה לבית המקדש בירושלים. כאילו הקדושה המרכזית התפזרה לכל אחד מבתי הכנסת שבכל קהילה.
ובעיני, `מקדש קטן` מסמל את גרעין הטוב שנמצא בכל אחד מאתנו. לא צריך בית מקדש ולא צריך בתי כנסת כדי לגלות את ה`מקדש הקטן` של הטוב בכל אחד מאתנו.
ולבסוף, כאשר יחזרו הגולים לארץ ישראל, נותן להם יחזקאל משימה:

יח וּבָ֖אוּ־שָׁ֑מָּה וְהֵסִ֜ירוּ אֶת־כָּל־שִׁקּוּצֶ֛יהָ וְאֶת־כָּל־תּוֹעֲבוֹתֶ֖יהָ מִמֶּֽנָּה ׃ יט וְנָתַתִּ֤י לָהֶם֙ לֵ֣ב אֶחָ֔ד וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה אֶתֵּ֣ן בְּקִרְבְּכֶ֑ם וַהֲסִ֨רֹתִ֜י לֵ֤ב הָאֶ֨בֶן֙ מִבְּשָׂרָ֔ם וְנָתַתִּ֥י לָהֶ֖ם לֵ֥ב בָּשָֽׂר ׃

המשימה היא לקיים בארץ ישראל חברת מופת נקייה משקוצים ותועבות.
זה יקרה כאשר הם יהיו מאוחדים (לב אחד), עם רוח חדשה (לא תקועים באמונות ומסורות ישנות אלא ברוח אמונה חדשה) ועם לב פתוח ואנושי (לב בשר) שיחליף את הלב העקשן והמאובן הישן (לב האבן).

לב אחד, רוח חדשה, לב בשר במקום לב אבן – או בעברית פשוטה: ציונות שפויה.
----------
אז כל מי שאומר: "לנו היא נתנה הארץ למורשה" אמור לו: לא נכון, והפנה אותו לפרק חורבן ירושלים בספר יחזקאל.
הפרק בו עוזב אלוהים את ירושלים. וירושלים הופכת ל"סיר הבשר" המבשל ושורף את בשרו.
======
בשעה ששרים ישראל את שיר הבשר,
שיר בשר התאווה לכסף ולכח,
שיר בשר התשוקה לשחיתות ול"אני ואפסי עוד",
שיר בשר הסיפוח והכיבוש,
שיר בשר הפערים החברתיים בחסות הקפיטליזם החזירי המהולל,
שיר בשר ההפרד ומשול,
בשעת שירת הבשר הזו,
ירושלים, היושבת "לבטח" מבשלת אותם בסיר הבשר,
מבשלת עד מוות.