אנכרוניזם? יחזקאל כג | מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה, The Stoning of an Adulteress, illustration to a manuscript of 1001 Nights by Abu'l Hasan Ghaffari or his atelier. Tehran, 1853–1857 נחלת הכלל ת.פרסום: 07/05/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 לכאורה חוטא יחזקאל בפרקנו באנכרוניזם. הוא מנבא שהן אהלה (ממלכת ישראל) והן אהליבה (ממלכת יהודה) ישפטו על ששירכו את דרכיהן בעבודה זרה ובשפיכות דמים: "ואנשים צדיקים המה ישפטו אותהם [אהלה ואהליבה] משפט נואפות ומשפט שופכות דם...ורגמו עליהן אבן קהל...והשבתי זימה מן הארץ".

נבואה זו של יחזקאל נאמרה למעלה ממאה שנה אחרי חורבן ממלכת ישראל ושנים אחדות לפני חורבן ממלכת יהודה ואם כן כיצד היא תישפט יחד עם ממלכת יהודה, שעדיין לא חרבה? האם אין כאן אנכרוניזם? התשובה שלילית. אמנם ממלכת ישראל חדלה מלהתקיים, אבל לא כל תושביה הוגלו. חלקם נשארו בארץ והסתפחו לממלכת יהודה.

יש לכך שתי עדויות:

  1. בפסח שערך חזקיה, שנערך אחרי קץ ממלכת ישראל, השתתפו אנשים הנמנים עם שארית הפליטה של ממלכת ישראל: "אנשים מאשר ומנשה וזבולון נכנעו ויבאו לירושלים [לעשות הפסח] – דברי הימים ב ל, 11.
  2. בפסח שערך יאשיהו שנערך כמה עשרות שנים לפני הנבואה של פרקנו השתתפו אנשים שנמנו על שארית הפליטה מעשרת השבטים: "ולא נעשה פסח כמוהו בישראל...כפסח אשר עשה יאשיהו הכהנים והלוים וכל יהודה וישראל הנמצא" – דברי הימים ב לה, 18 (הערה 1).

בתודעתו של יחזקאל, איפוא, עשרת השבטים עדיין קיימים ולא כונו עדיין עשרת השבטים האבודים. ארבע עשרה שנה לאחר חורבן הבית, הוא מתאר את חלוקת הארץ לעתיד לבוא בין שנים עשר השבטים, שהוא מונה את שמותיהם – פרקים מז – מח.

גם עבור ירמיהו, בן דורו של יחזקאל, עשרת השבטים לא היו אבודים עדיין, לפחות לא בתודעה שלו. אנו מוצאים לכך עדות ברורה בנבואות הנחמה שלו: "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים, כי מדי דברי בו זכור אזכרנו...הנה ימים באים וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה" - פרק ל, 19, 26.

הערות

  1. גם המחקר הארכיאולוגי תומך בטענה שרק חלק מתושבי ממלכת ישראל הוגלו בידי אשור (722 / 723 לספירה) ואילו הרוב שנשאר הצטרף לממלכת יהודה.
  2. ניתן ליישב את התמיהה הנ"ל בצורה אחרת: אהליבה תישפט בחומרה כמו שנשפטה אהלה. בדיון המשפטי יעלה התקדים הזהה של גזר הדין שנגזר על אהלה, שחטאיה פחותים בחומרתם מאלה של אהליבה. משפט זה יאשש מחדש את גזר הדין של אהלה (שיצא כבר לפועל בעבר) ויתקבל הרושם ששתי הממלכות יושבות יחד על ספסל הנאשמים.