מחול החרבות - יחזקאל פרק כ"א |דודו פלמה

מאת: כתיבה וציור דודו פלמה ת.פרסום: 07/05/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 1.

וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. יד בֶּן אָדָם הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי: אֱמֹר חֶרֶב חֶרֶב הוּחַדָּה וְגַם-מְרוּטָה. טו לְמַעַן טְבֹחַ טֶבַח הוּחַדָּה, לְמַעַן הֱיֵה לָהּ בָּרָק מֹרָטָּה; אוֹ נָשִׂישׂ, שֵׁבֶט בְּנִי מֹאֶסֶת כָּל עֵץ. טז וַיִּתֵּן אֹתָהּ לְמָרְטָה לִתְפֹּשׂ בַּכָּף; הִיא הוּחַדָּה חֶרֶב וְהִיא מֹרָטָּה, לָתֵת אוֹתָהּ בְּיַד הוֹרֵג. יז זְעַק וְהֵילֵל בֶּן אָדָם כִּי הִיא הָיְתָה בְעַמִּי, הִיא בְּכָל נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל; מְגוּרֵי אֶל חֶרֶב הָיוּ אֶת עַמִּי, לָכֵן סְפֹק אֶל יָרֵךְ. יח כִּי בֹחַן וּמָה, אִם גַּם שֵׁבֶט מֹאֶסֶת לֹא יִהְיֶה: נְאֻם, אֲדֹנָי יְהוִה.
2.
ללא ספק פרק כא הוא מופע גרנדיוזי של אלוהי הבית היהודי.
15 פעמים מופיע המילה "חרב" בפרק. ספרתי. הפרק מלא להטוטי חרב מרהיבים עד שלרגע חשבתי לתומי שנקלעתי לפרק אבוד משלושת המוסקיטרים של אלכסנדר דיומא. אלוהים מוציא, מוריק שולף, מנפנף, מנקב, מניף את חרבו מתערה. בהנחייתו של אלוהי החרבות המסתוללות יחזקאל הופך למוסקיטר, להטוטן חרבות בקרקס מוות:
וְאַתָּה בֶן אָדָם הִנָּבֵא, וְהַךְ כַּף אֶל כָּף; וְתִכָּפֵל חֶרֶב שְׁלִישִׁתָה, חֶרֶב חֲלָלִים הִיא חֶרֶב חָלָל הַגָּדוֹל הַחֹדֶרֶת לָהֶם. לְמַעַן לָמוּג לֵב, וְהַרְבֵּה הַמִּכְשֹׁלִים עַל כָּל שַׁעֲרֵיהֶם, נָתַתִּי אִבְחַת חָרֶב; אָח עֲשׂוּיָה לְבָרָק, מְעֻטָּה לְטָבַח. הִתְאַחֲדִי הֵימִנִי, הָשִׂימִי הַשְׂמִילִי; אָנָה פָּנַיִךְ מֻעָדוֹת. וְגַם אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל כַּפִּי וַהֲנִיחֹתִי חֲמָתִי: אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי.
3.
כדי להשלים את החוויה קראתי את הפרק כאשר ברקע מתנגן מחול החרבות של ארם חצ`אטוריאן ואכן החוויה ממש מושלמת. סצנה אבודה מהתפוז המכני.
הו אלימות כמה יפה את ואסתטית , אֲשֶׁר-בָּא יוֹמָם בְּעֵת עֲו‍ֹן קֵץ. הָשַׁב אֶל תַּעְרָהּ, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר נִבְרֵאת בְּאֶרֶץ מְכֻרוֹתַיִךְ אֶשְׁפֹּט אֹתָךְ. וְשָׁפַכְתִּי עָלַיִךְ זַעְמִי בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי אָפִיחַ עָלָיִךְ; וּנְתַתִּיךְ בְּיַד אֲנָשִׁים בֹּעֲרִים, חָרָשֵׁי מַשְׁחִית. לָאֵשׁ תִּהְיֶה לְאָכְלָה, דָּמֵךְ יִהְיֶה בְּתוֹךְ הָאָרֶץ; לֹא תִזָּכֵרִי כִּי אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי. וואו איזה חרון קדוש. אלוהים בוא נתעלס, תעשה לי מוות.
4.
אלוהי החרבות:
...הִנֵּה הוּא אֵל נְקָמוֹת, הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. שָׁלֵו וְנוֹרָא הוּא יוֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא אֵשׁ בְּלֵב יָם הַלֶּהָבָה. מַעֲטֵהוּ שַׁלְהֶבֶת אַרְגָּמָן וַהֲדוֹם רַגְלָיו גֶּחָלִים בֹּעֲרוֹת. כִּתְּרוּהוּ דַּהֲרוֹת אִשִּׁים, מָחוֹל אַכְזָרִי קוֹדֵחַ סְבִיבוֹ. עַל-רֹאשׁוֹ תִּשָּׁאֶה לֶהָבָה, גּוֹמַעַת בַּצָּמָא חֲלַל הָעוֹלָם. וְהוּא שָׁלֵו וְנוֹרָא יוֹשֵׁב וּזְרֹעוֹתָיו נְתוּנוֹת עַל-לִבּוֹ. מַרְחִיב לֶהָבוֹת בְּמַבָּט עֵינָיו וּמַעֲמִיק מְדוּרוֹת בְּנִיד עַפְעַפָּיו. הָבוּ לַיָי, דּוֹהֲרִים דּוֹלְקִים, הָבוּ לַיָי מְחוֹל לַהַט וָאֵשׁ!
מְגִלַּת הָאֵשׁ | חיים נחמן ביאליק | מֵאַגָּדוֹת הַחֻרְבָּן
5.
ולבסוף ישיר מאיר. אריאל בעקבות "בִּקְסָם לָךְ כָּזָב לָתֵת אוֹתָךְ אֶל צַוְּארֵי חַלְלֵי רְשָׁעִים" מיחזקאל פרק כא בשירו "שדות גולדברג" את "הוא יקסום לך אלף גוון/ בחידת מרחקיו/ אך בכל מקום ליבו אוון/ הוא לעינייך זב כזב/ זב אכזב..." וכמה יפה ונכון שזה משתרשר כך משדות העוול של התנ"ך אל שדות גולדברג המוזהבים משוחד של ימינו.
------------------------------------------------------
מחול החרבות ארם חצ`אטוריאן:

https://www.youtube.com/watch?v=IMczfLNoGYQ