עשרה בטבת ולא למדנו כלום - יחזקאל כ"ד | עופר בורין

מאת: עופר בורין התמונה - © Can Stock Photo / hikrcn ת.פרסום: 11/05/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

איך מתאבלים על החורבן של ירושלים ובית המקדש?

התשובה של יחזקאל – לא מתאבלים. ממשיכים כאילו כלום.
ראשית יחזקאל מבהיר באיזה מועד מדובר כאן:

א וַיְהִי֩ דְבַר־יְהוָ֨ה אֵלַ֜י בַּשָּׁנָ֤ה הַתְּשִׁיעִית֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִ֔י בֶּעָשׂ֥וֹר לַחֹ֖דֶשׁ לֵאמֹֽר ׃ ב בֶּן־אָדָ֗ם ֯כְּתוב־לְךָ֙ אֶת־שֵׁ֣ם הַיּ֔וֹם אֶת־עֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה סָמַ֤ךְ מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם בְּעֶ֖צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה ׃

החודש העשירי, בעשור לחודש (כלומר עשרה בטבת).
השנה התשיעית היא השנה התשיעית למלכות צדקיהו.
מה קרה בעשרה לטבת? החל המצור על ירושלים.
יחזקאל מודיע לקהל שומעיו בבבל על החורבן הצפוי לבוא, ביום שבו מתחיל המצור:

כא אֱמֹ֣ר׀ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנְנִ֨י מְחַלֵּ֤ל אֶת־מִקְדָּשִׁי֙ גְּא֣וֹן עֻזְּכֶ֔ם מַחְמַ֥ד עֵֽינֵיכֶ֖ם וּמַחְמַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם וּבְנֵיכֶ֧ם וּבְנֽוֹתֵיכֶ֛ם אֲשֶׁ֥ר עֲזַבְתֶּ֖ם בַּחֶ֥רֶב יִפֹּֽלוּ ׃

יהוה מחלל את המקדש שלו בעצמו. המקדש שהיה `מחמד עין` ו`מחמל נפש` של העם.
למי שחושב שהיה זה נבוכדנצאר שהחריב את ירושלים, בא יחזקאל ומבהיר שמאחורי הקלעים היה זה יהוה עצמו שפעל והחריב. נבוכדנצאר הוא הכלי.

ועכשיו מגיע הפאנץ` – לא להתאבל מצווה הנביא!

כב וַעֲשִׂיתֶ֖ם כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑יתִי עַל־שָׂפָם֙ לֹ֣א תַעְט֔וּ וְלֶ֥חֶם אֲנָשִׁ֖ים לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ ׃ כג וּפְאֵרֵכֶ֣ם עַל־רָאשֵׁיכֶ֗ם וְנַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם לֹ֥א תִסְפְּד֖וּ וְלֹ֣א תִבְכּ֑וּ וּנְמַקֹּתֶם֙ בַּעֲוֹנֹ֣תֵיכֶ֔ם וּנְהַמְתֶּ֖ם אִ֥ישׁ אֶל־אָחִֽיו ׃

לא תתאבלו ולא תאכלו לחם אבלות שיביאו אליכם. תמשיכו ללבוש את בגדיכם היפים ותמשיכו ללכת בנעליים הרגילים שלכם.
אין לנהוג בשום מנהגי אבלות.
רק כך, בלי כל המנהגים החיצוניים, אולי באמת תבינו את גודל החטאים.

כד וְהָיָ֨ה יְחֶזְקֵ֤אל לָכֶם֙ לְמוֹפֵ֔ת כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה תַּעֲשׂ֑וּ בְּבֹאָ֕הּ וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה ׃

הכוונה כאן היא שעל העם לא להתאבל על חורבן ירושלים בדיוק כפי שיחזקאל הצטווה שלא להתאבל על מותה של אשתו, `מחמל נפשו שלו`.
החיים האישיים של הנביא הופכים למודל לעם כולו.
----------
חורבן הבית היה לפני 2,500 שנה.
לפי יחזקאל, העם היהודי מתפלל ובוכה ומתאבל וצם על החורבן – לשווא.
אלוהים ציווה לא להתאבל אלא לספוג את החורבן כדי לפתח משהו חדש, משהו שאינו בעל סממנים חיצוניים.
מאז החורבן הראשון, ואח"כ החורבן השני, העם היהודי מצטיין בבכי ובנהי על החורבן.
לא למדנו כלום.
וגם היום, יש בישראל המבקשים להקים מחדש את אותו בית מקדש שיהוה עפ"י יחזקאל החריב (בידי נבוכדנצאר) כדי שנבין שאין לו חפץ באותו בית.
לא למדנו כלום.