אֲנִ֖י כְּלִ֥ילַת יֹֽפִי -יחזקאל כ"ז | עופר בורין

מאת: עופר בורין - התמונה - <!-- HTML Credit Code for Can Stock Photo --> <a href="https://www.canstockphoto.com">(c) Can Stock Photo / benkrut</a> ת.פרסום: 15/05/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

פרק שני על צור.
הפרק מסתיים בחזרה על אובדנה של העיר:

לד עֵ֛ת נִשְׁבֶּ֥רֶת מִיַּמִּ֖ים בְּמַֽעֲמַקֵּי־מָ֑יִם מַעֲרָבֵ֥ךְ וְכָל־קְהָלֵ֖ךְ בְּתוֹכֵ֥ךְ נָפָֽלוּ ׃ לה כֹּל יֹשְׁבֵ֣י הָאִיִּ֔ים שָׁמְמ֖וּ עָלָ֑יִךְ וּמַלְכֵיהֶם֙ שָׂ֣עֲרוּ שַׂ֔עַר רָעֲמ֖וּ פָּנִֽים ׃ לו סֹֽחֲרִים֙ בָּ֣עַמִּ֔ים שָׁרְק֖וּ עָלָ֑יִךְ בַּלָּה֣וֹת הָיִ֔ית וְאֵינֵ֖ךְ עַד־עוֹלָֽם ׃

"וְאֵינֵ֖ךְ עַד־עוֹלָֽם" – איזה סוף איום.
----------
לפני תיאור הסוף מפליא יחזקאל בתיאור יופייה של צור (המשולה לספינה מרהיבה).
יחזקאל גם מפליג בתיאור כל העמים עמם סחרה צור ובתיאור הסחורות בהם סחרה.
שירה יפהפייה, שאני ממליץ לכל אחד לקרוא בקול רם ולהתענג על כשרון הכתיבה של הנביא.
----------
אז מדוע מקבלת צור כזו נבואה אכזרית?
מסתבר, בפרק הזה, שהגאווה הייתה לה לצור לרועץ:

א וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר ׃ ב וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם שָׂ֥א עַל־צֹ֖ר קִינָֽה ׃ ג וְאָמַרְתָּ֣ לְצ֗וֹר ֯הַיֹּשְׁבֹתֵי עַל־מְבוֹאֹ֣ת יָ֔ם רֹכֶ֨לֶת֙ הָֽעַמִּ֔ים אֶל־אִיִּ֖ים רַבִּ֑ים כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה צ֕וֹר אַ֣תְּ אָמַ֔רְתְּ אֲנִ֖י כְּלִ֥ילַת יֹֽפִי ׃

צור מעידה על עצמה – "אֲנִ֖י כְּלִ֥ילַת יֹֽפִי".
על זה. על הגאווה, תשלם צור מחיר כבד.
הצנע לכת!