בָנ֤וּ בָתִּים֙ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים - יחזקאל כ"ח | עופר בורין

מאת: עופר בורין, ציור יונה ארזי ת.פרסום: 15/05/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

יחזקאל נסוג מנבואת חורבן על צור לנבואת חיסולו של מלך צור.
ואיזו נסיגה מפוארת.
מלך צור מתואר כאחד המטייל לו בגן עדן והוא כולו יופי ועושר שלא מהעולם הזה. ממש כליל השלמות:

יב בֶּן־אָדָ֕ם שָׂ֥א קִינָ֖ה עַל־מֶ֣לֶךְ צ֑וֹר וְאָמַ֣רְתָּ לּ֗וֹ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה אַתָּה֙ חוֹתֵ֣ם תָּכְנִ֔ית מָלֵ֥א חָכְמָ֖ה וּכְלִ֥יל יֹֽפִי ׃ יג בְּעֵ֨דֶן גַּן־אֱלֹהִ֜ים הָיִ֗יתָ כָּל־אֶ֨בֶן יְקָרָ֤ה מְסֻכָתֶ֨ךָ֙ אֹ֣דֶם פִּטְדָ֞ה וְיָהֲלֹ֗ם תַּרְשִׁ֥ישׁ שֹׁ֨הַם֙ וְיָ֣שְׁפֵ֔ה סַפִּ֣יר נֹ֔פֶךְ וּבָרְקַ֖ת וְזָהָ֑ב מְלֶ֨אכֶת תֻּפֶּ֤יךָ וּנְקָבֶ֨יךָ֙ בָּ֔ךְ בְּי֥וֹם הִבָּרַאֲךָ֖ כּוֹנָֽנוּ ׃ יד אַ֨תְּ־כְּר֔וּב מִמְשַׁ֖ח הַסּוֹכֵ֑ךְ וּנְתַתִּ֗יךָ בְּהַ֨ר קֹ֤דֶשׁ אֱלֹהִים֙ הָיִ֔יתָ בְּת֥וֹךְ אַבְנֵי־אֵ֖שׁ הִתְהַלָּֽכְתָּ ׃ טו תָּמִ֤ים אַתָּה֙ בִּדְרָכֶ֔יךָ מִיּ֖וֹם הִבָּֽרְאָ֑ךְ עַד־נִמְצָ֥א עַוְלָ֖תָה בָּֽךְ ׃

היה אדם מושלם עד שנמצאה בו עוולה.
ומהי העוולה – הגאווה כמובן.
מלך צור חשב שהוא לא פחות מאלוהים:

ב בֶּן־אָדָ֡ם אֱמֹר֩ לִנְגִ֨יד צֹ֜ר כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה יַ֣עַן גָּבַ֤הּ לִבְּךָ֙ וַתֹּ֨אמֶר֙ אֵ֣ל אָ֔נִי מוֹשַׁ֧ב אֱלֹהִ֛ים יָשַׁ֖בְתִּי בְּלֵ֣ב יַמִּ֑ים וְאַתָּ֤ה אָדָם֙ וְֽלֹא־אֵ֔ל וַתִּתֵּ֥ן לִבְּךָ֖ כְּלֵ֥ב אֱלֹהִֽים ׃

----------
עד כאן – צור.
ואם זו הייתה מהדורת חדשות היה הקריין אומר – "ונעבור, מעניין לעניין באותו עניין – נבואה על צידון".

גם על צידון, אחותה הקטנה של צור, מנבא יחזקאל חורבן.
ומה פשעה של צידון:

כ וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר ׃ כא בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל־צִיד֑וֹן וְהִנָּבֵ֖א עָלֶֽיהָ ׃ כב וְאָמַרְתָּ֗ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֤י עָלַ֨יִךְ֙ צִיד֔וֹן וְנִכְבַּדְתִּ֖י בְּתוֹכֵ֑ךְ וְֽיָדְע֞וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֗ה בַּעֲשׂ֥וֹתִי בָ֛הּ שְׁפָטִ֖ים וְנִקְדַּ֥שְׁתִּי בָֽהּ ׃ כג וְשִׁלַּחְתִּי־בָ֞הּ דֶּ֤בֶר וָדָם֙ בְּח֣וּצוֹתֶ֔יהָ וְנִפְלַ֤ל חָלָל֙ בְּתוֹכָ֔הּ בְּחֶ֥רֶב עָלֶ֖יהָ מִסָּבִ֑יב וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה ׃ כד וְלֹֽא־יִהְיֶ֨ה ע֜וֹד לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל סִלּ֤וֹן מַמְאִיר֙ וְק֣וֹץ מַכְאִ֔ב מִכֹּל֙ סְבִ֣יבֹתָ֔ם הַשָּׁאטִ֖ים אוֹתָ֑ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה ׃

אני לא רואה כאן שום פשע.
יהוה פשוט מחליט לחסל את צידון ללא סיבה נראית לעין.
ולא רק זאת, אלא שבעצם חיסול צידון בדבר ובדם, יתקדש בה יהוה.
יהוה מתקדש בנפילת צידון במחלות ובמלחמה – זה כל כך מבזה (את יהוה) שקשה לקבל את הנבואה הזו.
ובסופה, יוצא המרצע מהשק – הכל כדי שלא תהייה בסביבה של ישראל איזושהי ממלכה שאינה מאמינה ביהוה ושעלולה לגרור את ישראל לעבודה זרה דוגמת מה שעשתה איזבל בת אתבעל, מלך צידון – " וְלֹֽא־יִהְיֶ֨ה ע֜וֹד לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל סִלּ֤וֹן מַמְאִיר֙ וְק֣וֹץ מַכְאִ֔ב מִכֹּל֙ סְבִ֣יבֹתָ֔ם ".
אז יהוה ישמיד את כל העמים מסביב כי עם ישראל הוא כה חלש אופי ואמונה שצריך שטח סטרילי סביבו כדי שלא יבגוד ביהוה, כדי שיהיה מוסרי.
בעיני זה פרק המשפיל את עם ישראל ואת אלוהיו.
לא פלא שמגזרים רחבים בחברה הדתית מעדיפים לעצום עיניים ולהסתגר בדלת אמותיהם ובלבד שלא יראו את העולם שסביבם פן ייגררו לחטאים.
----------
ועוד הערה קטנה, חיובית הפעם.
בסוף הפרק מנבא יחזקאל על שיבת ישראל לארצו:

כה כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ בְּקַבְּצִ֣י׀ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל מִן־הָֽעַמִּים֙ אֲשֶׁ֣ר נָפֹ֣צוּ בָ֔ם וְנִקְדַּ֥שְׁתִּי בָ֖ם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֑ם וְיָֽשְׁבוּ֙ עַל־אַדְמָתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְעַבְדִּ֥י לְיַעֲקֹֽב ׃ כו וְיָשְׁב֣וּ עָלֶיהָ֮ לָבֶטַח֒ וּבָנ֤וּ בָתִּים֙ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְיָשְׁב֖וּ לָבֶ֑טַח בַּעֲשׂוֹתִ֣י שְׁפָטִ֗ים בְּכֹ֨ל הַשָּׁאטִ֤ים אֹתָם֙ מִסְּבִ֣יבוֹתָ֔ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם ׃

אמנם, לטובת חזרת בני ישראל לארצם, יהוה צריך להכין את הקרקע ולהשמיד כל מה שזז בסביבה, אבל לפחות הוא אינו מצווה על בניית בית מקדש לכבוד שמו אלא מתקדש בכך שבני ישראל יחיו בארץ ישראל, יבנו בתים ויטעו כרמים.
הקדושה היא באנשים ומעשיהם ולא בבתים ליהוה ובאבנים בארצו.