משפחה בהפרעה - הושע ב ' | עופר בורין

מאת: עופר בורין, <!-- HTML Credit Code for Can Stock Photo --> <a href="https://www.canstockphoto.com">(c) Can Stock Photo / Baz777</a> ת.פרסום: 20/06/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אחרי הפתיחה המהממת של הפרק הראשון, אנחנו מקבלים המשך תיאור זוגיות איומה בין הושע, אשתו הזונה וילדיו בני הזנונים, כשהכל זה למעשה דימוי ליחסים שבין יהוה לעם ישראל.
אז אם בפרק הקודם, ילדי הנביא קבלו שמות המעידים על נקמה של יהוה בעם ישראל והתכחשות לקשר בין העם ליהוה, הרי שהפרק הזה פותח בתמונה אידילית של תיקון שיבוא בעתיד:

ב וְנִקְבְּצוּ בְּנֵֽי־יְהוּדָ֤ה וּבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ יַחְדָּ֔ו וְשָׂמ֥וּ לָהֶ֛ם רֹ֥אשׁ אֶחָ֖ד וְעָל֣וּ מִן־הָאָ֑רֶץ כִּ֥י גָד֖וֹל י֥וֹם יִזְרְעֶֽאל ׃ ג אִמְר֥וּ לַאֲחֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְלַאֲחֽוֹתֵיכֶ֖ם רֻחָֽמָה

בעתיד, כשבני ישראל ובני יהודה יתקבצו ביחד, אז יהיה יזרעאל בעל שם גדול, `לא עמי` יהפוך ל`עמי` ו`לא רוחמה` תהפוך ל`רוחמה`.
היפוך מושלם מהמצב הנוכחי.
נשמע טוב.
----------
כדי שזה יקרה, אומר הנביא לילדיו (בני הזנונים), שעליהם לנטוש את אימם תוך שהוא עצמו מתכחש אליה:

ד רִ֤יבוּ בְאִמְּכֶם֙ רִ֔יבוּ כִּֽי־הִיא֙ לֹ֣א אִשְׁתִּ֔י וְאָנֹכִ֖י לֹ֣א אִישָׁ֑הּ וְתָסֵ֤ר זְנוּנֶ֨יהָ֙ מִפָּנֶ֔יה וְנַאֲפוּפֶ֖יהָ מִבֵּ֥ין שָׁדֶֽיהָ ׃ ה פֶּן־אַפְשִׁיטֶ֣נָּה עֲרֻמָּ֔ה וְהִ֨צַּגְתִּ֔יהָ כְּי֖וֹם הִוָּֽלְדָ֑הּ וְשַׂמְתִּ֣יהָ כַמִּדְבָּ֗ר וְשַׁתִּ֨הָ֙ כְּאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה וַהֲמִתִּ֖יהָ בַּצָּמָֽא

כלומר – באיזשהו זמן עתידי, צריך עם ישראל לקום ו"לריב" עם ההיסטוריה שלו. לריב עם הדור הנוכחי ומעשיו. אם זה לא יקרה, גורל האומה יהיה רע ומר – מוות כמו שמתים במדבר - מצימאון.
יהוה למעשה מאיים שאם העם לא יחזור בתשובה, הוא יביא בצורת ארוכה שבעקבותיה הארץ תהפוך למדבר ועם ישראל ימות בה מצמא.
----------
אבל הושע לא מסתפק בתיקון של הדורות הבאים (בני הזנונים). הוא רוצה לראות גם בתיקון של הדור הנוכחי (הזונה).
התיקון בנוי משלושה שלבים:
1. הפשטת הזונה (עם ישראל) מכל נכסיה – רמז לחורבן.
2. פיתוי הזונה (עם ישראל) לשוב לאישה (ליהוה) – חזרה לימי המדבר, ימי החיזור הזכורים לטובה בין עם ישראל ליהוה.
3. נישואין חדשים שבהם הבעל מקבל שם אחר. הוא כבר לא בעל.

שלב 1:
---------
יד וַהֲשִׁמֹּתִ֗י גַּפְנָהּ֙ וּתְאֵ֣נָתָ֔הּ אֲשֶׁ֣ר אָמְרָ֗ה אֶתְנָ֥ה הֵ֨מָּה֙ לִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָֽתְנוּ־לִ֖י מְאַֽהֲבָ֑י וְשַׂמְתִּ֣ים לְיַ֔עַר וַאֲכָלָ֖תַם חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה ׃ טו וּפָקַדְתִּ֣י עָלֶ֗יהָ אֶת־יְמֵ֤י הַבְּעָלִים֙ אֲשֶׁ֣ר תַּקְטִ֣יר לָהֶ֔ם וַתַּ֤עַד נִזְמָהּ֙ וְחֶלְיָתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ אַחֲרֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאֹתִ֥י שָׁכְחָ֖ה נְאֻם־יְהוָֽה

נכסי האומה ניתנים למאכל חית השדה – ממש בעל אלים ואולי אף מכה.
ו`פקדתי עליה את ימי הבעלים...` – כלומר, הזונה (עם ישראל) ישלמו מחיר כבד על התקופה שהזונה (עם ישראל) הלכו לבעלים אחרים (עבדו את ה`בעל` ולא אותי).
יש כאן חיבור מרתק בין המושג בעל במובן של בעל ואישה למושג בעל שהוא האליל שהיה מתחרה לאלוהים בארץ כנען.
ובכל מקרה הבעל, יהוה, מתייחס לאישה (עם ישראל) כרכוש שלו.

שלב 2:
---------
טז לָכֵ֗ן הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְפַתֶּ֔יהָ וְהֹֽלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י עַל־לִבָּֽהּ ׃ יז וְנָתַ֨תִּי לָ֤הּ אֶת־כְּרָמֶ֨יהָ֙ מִשָּׁ֔ם וְאֶת־עֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְפֶ֣תַח תִּקְוָ֑ה וְעָ֤נְתָה שָּׁ֨מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וּכְי֖וֹם עֲלֹתָ֥הּ מֵאֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם

חוזרים למדבר, חוזרים להתחלה.
הזונה (עם ישראל) אחרי שתופשט מכל בגדיה (אחרי שיעבור חורבן) תפותה לחזור לבעלה הראשון בדימוי של חזרה לימי נעוריה (חזרה לתקופת ירח הדבש של יהוה ועם ישראל – תקופת המדבר).
יש הרבה סיפורים על גברים מכים שמפתים את נשותיהם לחזור הביתה בדברי חנופה. בהרבה מקרים זה לא נגמר בטוב...

שלב 3:
---------
יח וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־הַהוּא֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה תִּקְרְאִ֖י אִישִׁ֑י וְלֹֽא־תִקְרְאִי־לִ֥י ע֖וֹד בַּעְלִֽי

שינוי הסטטוס בנישואין השניים – לא בעלי תקרא האישה לגבר שלה, כי אם `אישי` תקרא לו.
ביטוי יפהפה המנתק את האישה מהמונח בעל.
אז האישה היא אישה של הגבר.
אבל הגבר לא מוזכר כגבר של האישה ("גיברי"?). הוא נשאר גבר. חופשי מהאישה.

ואחרי כל זה, הם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה:

כא וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים ׃ כב וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־יְהוָֽה ׃ ס כג וְהָיָ֣ה׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אֶֽעֱנֶה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה אֶעֱנֶ֖ה אֶת־הַשָּׁמָ֑יִם וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶת־הָאָֽרֶץ ׃ כד וְהָאָ֣רֶץ תַּעֲנֶ֔ה אֶת־הַדָּגָ֖ן וְאֶת־הַתִּיר֣וֹשׁ וְאֶת־הַיִּצְהָ֑ר וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶֽת־יִזְרְעֶֽאל ׃ כה וּזְרַעְתִּ֤יהָ לִּי֙ בָּאָ֔רֶץ וְרִֽחַמְתִּ֖י אֶת־לֹ֣א רֻחָ֑מָה וְאָמַרְתִּ֤י לְלֹֽא־עַמִּי֙ עַמִּי־אַ֔תָּה וְה֖וּא יֹאמַ֥ר אֱלֹהָֽי ׃
----------
אבל גם האושר הזה, הוא מאוד פרטי של יהוה:
`וארשתיך לי`
`וידעת את יהוה
`וזרעתיה לי`
ו`רחמתי` את `לא רוחמה`
ו`אמרתי` ל`לא עמי עמי אתה`.
ואז `עמי` יאמר `אלהי`

הקשר בין יהוה לעמו לעולם לא יכול להיות שוויוני.
הקשר בין איש לאישה חייב להיות שוויוני כדי שיהיה באמת נכון וראוי.

כל הדימוי שמשתמש בו הנביא הוא בעייתי מהיסוד.