ו כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח; וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת - הושע ו'

מאת: עופר בורין התמונה ויקיפדיה ת.פרסום: 27/06/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

הושע פרק ו
דודו פלמה

ו כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח; וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת.

******
אני מוכן לסלוח להושע כמעט על הכל בגלל הפסוק הזה. על האלימות האלוהית, על הפיכת ישראל לאישה מוכה, מקוללת ונרצחת. אבל הפסוק הזה שנתלה פה בחללו של עולם ע"י הושע בפרק ו` נותר ממתין לרגע שבו יחרב גם הבית השני ורבן יוחנן ור` יהושע יהלכו בירושלים החרבה ור` יהושע יתמוגג מיגון על בית המקדש שחרב ואז רבן יוחנן יקטוף את הפסוק מהאוויר ויעמיד מול היגון של ר` יהושע תקוה גדולה שתפעם גם היא בחלל האוויר עד שיבואו אנשי `הבית היהודי` ויחזירו את היגון של ר` יהושע למקומו. כדי ללמדנו שמי שאינו לומד מטעויות העבר נידון לשוב עליהן.

*****
פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו,
וראה בית המקדש חרב.
אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב. מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל.
אמר לו: בני, אל ירע לך. יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר: "כי חסד חפצתי ולא זבח". (אבות דרבי נתן פרק ד ה)

*****
אבל היי בגולה נוכל תמיד לשוב להתגעגע, לחלום ולהיכסף אל ארץ ישראל ומי יודע אולי באחד הימים גם נשוב אליה. אם נהיה ראויים.