וְאֹכְלֵם שָׁם כְּלָבִיא - הושע י"ג | דודו פלמה

מאת: דודו, הציור רובנס ת.פרסום: 05/07/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

וְאֹכְלֵם שָׁם כְּלָבִיא

-------------------
...וְאָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיך, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע, וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי. אֲנִי יְדַעְתִּיךָ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת. כְּמַרְעִיתָם וַיִּשְׂבָּעוּ שָׂבְעוּ וַיָּרָם לִבָּם; עַל כֵּן שְׁכֵחוּנִי. וָאֱהִי לָהֶם כְּמוֹ שָׁחַל כְּנָמֵר עַל דֶּרֶךְ אָשׁוּר.
אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל וְאֶקְרַע סְגוֹר לִבָּם; וְאֹכְלֵם שָׁם כְּלָבִיא, חַיַּת הַשָּׂדֶה תְּבַקְּעֵם...

***

" וְאֹכְלֵם שָׁם כְּלָבִיא, חַיַּת הַשָּׂדֶה תְּבַקְּעֵם".

כבר הרבה זמן אני רוצה להתייחס לביטויים המתארים את אלוהים כטורף אכזר או אפילו כסוג של קניבל אוכל אדם, המופיעים בדברי הנביאים בשפע גדול. אם כלפי יהודה וישראל ואם כלפי הכובש הזר היושב על אדמתם.

הביטויים הם קשים ומוחשיים מאוד. ואהי להם כמו שחל כנמר על דרך אשור אפגשם כדב שכול ואקרע את סגור ליבם ואוכלם שם כלביא. ויחד עם כל הפלסטיות הקשה ברור לקורא שזהו דימוי, מטפורה הגזורה היטב אבל מטפורה. ממש כמו בציור המקטרת של מגריט שכתב מתחתיה "זה לא מקטרת". וכאשר אנו קוראים את דבריו של הושע ברור לנו שאיננו זקוקים לתזכורת של מגריט לכך שדמוי לפנינו.

יחד עם זאת אי אפשר להתעלם מן העובדה שישנם מאמינים המייחלים שאלוהיהם יהיה כזה באמת. באופן לא מופשט בעליל. ולרוע המזל הם הולכים ומתרבים בימינו. והקריאה המילולית של המקורות על ידי אנשים דתיים כאלה ואחרים נעשית מבהילה יותר ויותר בכל יום שחולף.

לכן זכרו, בתרבות האנושית בני אדם השרויים במצב של חולשה ומצוקה קשה נוטים להיאחז מתוך חולשתם בביטויים רבי עוצמה כדי להמחיש את חולשתם. והביטויים הללו קשים ככל שיהיו אל לנו להוציאם מן הכוח אל הפועל.
וכמו שאנו מודדים את עצמנו כך מן הראוי שנמדוד גם את האחר, זה הנמצא במצבנו כאשר עוד היינו חלשים ומרמס לכל מגף של קלגס חולף. ומתוך הכאב הרמוס הזה זעקנו את זעם חולשתנו.

לא חרבה ירושלים אלא מפני שדנו בה דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין

****

שירת קנאים / הרב שמואל אליהו

------------------------------------

אָנִי כְּבָר רֹאֶה אֶת כָּל יְפֵי הַנֶּפֶשׁ מְצַקְצְקִים בִּלְשׁוֹנָם,

נָעִים בְּלִי נָחַת בְּכִסְאָם, מְעַוִּים פְּנֵיהֶם לְמַרְאֶה הַנְמִיכוּת

וּמַתְחִילִים עִם הַסִיסְמָאוֹת שֶׁלָּהֶם:

בַּרְבָּרִי, לֹא מוּסָרִי, רַב מַסִּית,

וּשְׁאָר הַמִּלִּים הַגַּסּוֹת הַשְּׁגוּרוֹת תָּדִיר עַל לְשׁוֹנָם.

אַל תִּתְחַשְּׁבוּ בָּהֶם. לְפִי דַּרְכָּם

לֹא תִהְיֶה פֹּה מְדִינָה בְּעוֹד שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה,

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִחְיוֹת עִם אֵלֶּה

שֶׁמְּבִינִים הֵיטֵב אֶת שְׂפַת הַנְּקָמָה.

לֹא הַשְּׂמֹאל קוֹבֵעַ מָה זֶה מוּסָרִי וּמַה לֹא.

אֱלֹקִים הוּא הַקּוֹבֵעַ וְהוּא אָמַר לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִים

תִּזְכְּרוּ עַל פִּי הַתּוֹרָה נְקָמָה - זוּ לֹא מִילָה גַּסָּה

---------------------------------------------

בציור: וככה זה ניראה, הטיטאן סאטורן אוכל את אחד מבניו, היטיב לצייר ולהמחיש פיטר פאול רובנס