איכה - 3 הערות| מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה, צילום - יונה ארזי (ציור של פרנק באולינג, טייט בריטיין, 08-2019) ת.פרסום: 29/07/20
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

איכה - 3 הערות

  1. בארבעת הפרקים הראשונים הקינות מסודרות לפי אלף בית. (בפרק ג – הקינה כוללת אלף בית משולש. דהיינו, כל אות מיוצגת בשלושה משפטים עוקבים). לעומת זאת, פרק ה` כולל פסוקים המתחילים בכל כ"ב האותיות של האלף בית אבל לא על פי סדרם.

לכאורה פרק ה` יוצא דופן אבל במחשבה שניה נראה שהוא אינו יוצא דופן ובא ללמדנו את הרעיון המונח בסדר האלפא ביתי של ארבעת הפרקים. השימוש בכל האותיות בא ללמד על הטוטאליות של האסון : שימוש בכל אותיות האלף בית בא לייצג את אין סוף המשפטים שהיו אמורים להיאמר כדי לבטא את החורבן העצום שמלים אינן יכולות לבטא. בקיצור : ביטוי לחורבן מאלף עד תו.

 

  1. המסורת ותרגום השבעים מייחסים את חיבור המגילה לירמיהו, אבל בעצם רוחו של יחזקאל שורה עליהם. כזכור, מציג יחזקאל את אלהים כמשתתף פעיל בחורבן ואילו האויב הארצי ממלא בעצם את רצון האל והוא שחקן משני. ואכן, במגילת איכה אלהים מופיע פעמים אחדות כאויב שהמיט את החורבן הנורא. דוגמאות: "גת דרך אדוני לבתולת בת יהודה". "דרך קשתו כאויב...ויהרוג כל מחמדי עין". "היה אדוני כאויב". "עשה אדוני אשר זמם...הרס ולא חמל".

העמדת אלהים כאויב המחריב מביעה שני רעיונות: ראשית, יש באמירה זו הודאה שסיבת החורבן היא תיאולוגית. דהיינו חטאי העם הם שהביאו עליו חורבן ולא כוחו הצבאי העצום של האויב שבכוונה אינו מזוהה כאויב הבבלי.

שנית, אם אכן אלהים הוא המחריב יש בכך שביב של תקווה וקרן אור שמבליחה בתוך התופת של המציאות הקודרת ששיאה בפסוק: "ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן". אם אלהים הוא שהביא את החורבן אפשר לפנות למידת הרחמים שלו, כי הגדיש את הסאה: "ראה ה` והביטה, למי עוללת כה. אם תאכלנה נשים פרים עוללי טיפוחים, אם יהרג במקדש אדוני כהן ונביא" או בפסוק המסיים את המגילה: "כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאוד".

בנוסף, אם החורבן נבע מחטאי העם הרי שאם הוא יחזור בתשובה יש תקווה שהעבר יקום לתחייה: "השיבנו ה` אליך ונשובה חדש ימינו כקדם" .

 

  1. מהם החטאים שבעטיים בא החורבן? כל הנביאים הזכירו עבודה זרה מצד אחד ועבירות     של שחיתות מוסרית מצד שנ כסיבות לחורבן. מעניין שבמגילת איכה אין איזכור מפורש לעבודה זרה ("צדיק הוא ה` כי פיהו מריתי") ולעומת זאת יש התייחסות מפורשת לעבירות שבין אדם לחבירו: "ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום". "מחטאות נביאיה, עוונות כוהניה, השופכים בקרבה דם נקיים".